מטרת הסקירה והמטה-אנליזה היתה לבדוק את התוצא ה – CV והכלייתי ע"י טיפול בחסמי המערכת רנין-אנגיוטנסין בחולי סוכרת. נכללו במחקר 19 מחקרים אקראיים ומבוקרים שכללו מעקב של 95,910 חיי-מטופלים. חסמי המערכת רנין-אנגיוטנסין לא היו יעילים יותר מאשר תרופות אחרות ליל"ד (תיאזידים, CCBs וחסמי ביטא) לגבי הסיכון לתמותה, לתמותה CV, לאוטם שריר הלב, לתעוקת חזה, לאירוע מוחי, לאי ספיקת לב ולרה-וסקולריזציה. לא נמצא גם כל הבדל בתוצא לגבי אי ספיקת כליות סופנית.
Bangalore S, Fakher R, Toklu B, Messerl FH. Diabetes mellitus as a compelling indication for use of renin angiotensin system blockers: systematic review and meta-analysis of randomized trials. BMJ 2016;352:i438
הערת פרופ' יודפת
ראשית, יש לציין שמרבית החולים בעיבוד הנוכחי לא סבלו ממיקרואלבומנוריה או מאלבומינוריה. לכן, הם סותרים חלק מהנחיות של החברות האמריקאיות הקרדיולוגית ויל"ד שממליצים על טיפול במעכבי RAS בהאטת ההתקדמות של הפרשת החלבון בחולי סוכרת. היה אמנם מחקר קטן אחד שבו נמצאה יעילות גדולה יותר של טיפול ב – ACEI לעומת CCB בהורדת השבץ המוחי והאישפוזים בגלל תעוקת חזה אבל לא באוטם שריר הלב או בתמותה. לעומת זאת, מחקרים שפורסמו לאחרונה לא הראו כל עליונות של RAS בהורדת נקודות הסיום ה – CV הגדולים. הממצא היחיד לעליונות RAS בעיבוד הנוכחי היה בעליונותו על CCB במניעת אי ספיקת לב. הנחיות החברות האמריקאיות לטיפול בנוגדי RAS בחולי סוכרת עם מחלת כליות כרונית עם הפרשת חלבון התבססו על המחקרים (כמו RENNAL, MICRO-HOPE) בהם הבקרה היתה פלצבו ונבעו לדעתם קרוב לוודאי מהורדת לחץ הדם ולא מההשפעה הספציפית של חסמי RAS. המחברים הוציאו את כל המחקרים בהם הבקרה לטיפול ב – RAS היתה פלצבו ולכן הם לא מצאו כל הבדל בנקודות הסיום ה – CV בהשפעת RAS לעומת סוגי תרופות אחרות כמו, תיאזידים, CCBs או חסמי ביטא. נקודה שלא הוזכרה בדיון היא ההשפעה המטבולית הלא טובה של התיאזידים וחסמי ביטא בחולי סוכרת. אני מחכה למאמרי ביקורת על ממצאי המטה-אנליזה הנוכחית.