מטרת המחקר British Regional Heart Study היתה לבדוק את הקשר בין רמת הנתרן בנסיוב לבין היארעות קרדיו-וסקולרית ותמותה כללית. במחקר הפרוספקטיבי נכללו 3,099 גברים בגיל 60-79 ללא עבר קרדיו-וסקולרי. במעקב ממוצע של 11 שנים היו 528 אירועים גדולים (תמותה כלילית ואוטם שריר הלב ללא תמותה, שבץ מוחי ותמותה קרדיו-וסקולרית) ו – 873 מקרים של תמותה כללית. ממוצע רמת הנתרן היה 139.8 מאק/ל. היפונתרמיה (מתחת ל – 136 מאק/ל) נמצאה בקרב 6.7% מכלל העוקבה בעוד שהיפרנתרמיה (שווה או מעל 145 מאק/ל) נמצאה רק בקרב 1.8%. הקשר בין רמת הנתרן והאירועים הקרדיו-וסקולרים והתמותה הכללית היה בצורת U כאשר הסיכון לאירועים קרדיו-וסקולריים והתמותה הכללית עלה מתחת לרמה של 139 מאק/ל ומעל 143 מאק/ל בהשוואה לגברים עם רמת נתרן בין 139 ל – 143 מאק/ל גם לאחר תיקנון לערפלנים פוטנציאליים, לסוכרת, ליל"ד, לשומני הדם, לתיפקוד הריאות ול – eGFR. העלייה בסיכון לתמותה באלו עם רמה תקינה-נמוכה של נתרן נחלשה אבל נשארה מובהקת גם אם הוציאו מהעיבוד גברים עם eGFR מתחת ל – 60 מ"ל/דקה, שימוש בדיורטיקה ועישון.
Wannamethee G, Shaper G, Lennon L, et al. Mild hyponatremia, hypernatremia, and incident cardiovascular disease and mortality in older men: A population-based cohort study. Nutr Metab Cardiovasc Dis 2015 Aug 5. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
פעמים לא מועטות אני נתקל במקרים של היפונתרמיה בחולי יל"ד קשישים ללא כל מחלת כליות שמטופלים תרופתית (מתחת ל – 136 מאק/ל). אני כמובן מפסיק כל טיפול דיורטי אם קיים אבל רובם הגדול אינם מטופלים בתרופה דיורטית ואז עלי לשלול את כל הסיבות האפשריות כמו שתיית נוזלים מוגזמת, אי ספיקה אדרנוקורטיקלית, היפותירואידיזם, מחלת כבד, התסמונת של הפרשה בלתי תקינה של ההורמון האנטי-דיורטי (SIADH) דלקת כרונית ועוד. תוצאות המחקר הנוכחי מראות שאפילו היפונתרמיה קלה במסגרת הערכים התקינים-גבוהים של נתרן וגם היפרנתרמיה (למרות שכמעט לא נתקלתי בה) קשורים בסיכון קרדיו-וסקולרי ותמותה כללית מוגבר בגברים קשישים ללא כל מחלה קרדיו-וסקולרית. בעקבות כך יש המציעים אפילו להעלות את הסף להיפונתרמיה בקשישים מתחת ל – 138 מאק/ל. לצערי, בשיעור מסויים של החולים איננו מצליחים למצוא את הסיבה להיפונתרמיה.