מטרת הסקירה והמטה-אנליזה שנערכה ע"י חוקרים בצרפת היתה לבדוק את המידה והקשר בין מחלת מיסב השן לבין יל"ד. במטה-אנליזה שבה נכללו 16 מחקרים (עם מחלה בינונית או חמורה) נמצא שיל"ד היה קשור במחלת מיסב השן (יחס הסתברות מובהק של 1.50). בוצע גם עיבוד מרובד כדי להפחית הטייה אפשרית שהראה את השפעת הקריטריונים להכללה ולתיקנון על מידת הקשר. בהכללת מחקרים עם אבחנה בטוחה של מחלה חמורה של מיסב השן היה יחס ההסתברות המובהק 1.64.
Martin-Cabezas R, Seelam N, Petit C, et al. Association between periodontitis and arterial hypertension: A systematic review and meta-analysis. Am Heart J. 2016;180:98-112.
הערת פרופ' יודפת
מחלת מיסב השן שכוללת דלקת חניכיים ודלקת מיסב השן היא מחלה דלקתית כרונית שפוגעת בחניכיים וקשורה בהרס הרקמה שתומכת בשן שנגרמת ע"י הצטברות ארוכת-טווח של מרבצי חיידקים ואבנים. המחלה מתקדמת לאט במשך שנים ומושפעת מגורמי סיכון כמו גיל, עישון או מצבים מערכתיים שמחמירים את תגובת המערכת החיסונית. במחקרים שפורסמו לאחרונה נמצא שמחלה זאת מהווה גורם סיכון למספר מחלות מערכתיות כמו לאוטם שריר הלב, לשבץ מוחי, לרוימטואיד ארטריטיס, לתסמונת המטבולית ולהפרעה בתיפקוד המיני. עם כל זאת, קשר זה קשור עדיין במחלוקת. במטה-אנליזה הנוכחית נמצא שמחלת מיסב השן קשורה בסיכון מוגבר ליל"ד אם כי לא ניתן לקבוע סיבתיות. עם כל זאת, אלו שתומכים בסיבתיות מנסים להסביר זאת שהדלקת במיסב השן גורמת להפרעה בתיפקוד האנדותל, לעקה חימצונית ולהחמרת הדלקת המערכתית בתגובה לבקטראמיה או להתפשטות הדלקת מהלקות במיסב השן. במספר מחקרים נמצא קשר עם קשיות העורקים או שינויים ברמת הציטוקינים במערכת הסיסטמטית. קיימים מעט מחקרים בהם נבדקה השפעת הטיפול לדיכוי העומס החיידקי והדלקת. במחקרים אלו נמצא שטיפול יעיל מוריד באופן מובהק את רמתם של מספר סמני דלקת ומשפר את שיווי המשקל של סמנים ליפידיים (כמו רמת הכולסטרול וה – LDL). נמצאה גם ירידה של כ – 7 מ"מ בלחץ הדם הסיסטולי לאחר חודשיים של טיפול וירידה ברמת ה – CRP, IL6 ופיברינוגן. המגבלה העיקרית של כל המחקרים האלו היא בהיעדר מעקב והשונות הגדולה בין האוכלוסיות שנבדקו. נצטרך למחקר התערבות פרוספקטיבי, אקראי, מבוקר וארוך-טווח על מנת לראות האם לטיפול במחלת מיסב השן תהיה השפעה על הורדת לחץ הדם בחולי יל"ד.