מטרת המחקר שבוצע באוקספורד היתה לבחון שתי השערות קשורות – שיל"ד הוא גורם סיכון להיצרות וגם לאי ספיקת המסתם האאורטלי. בעיבוד שנערך בקרב עוקבה בריטית של 5.4 מיליון מטופלים ללא מחלה CV או מחלת המסתם האאורטלי נבדק הקשר בין לחץ הדם והסיכון להיארעות של היצרות ואי ספיקת המסתם במודלים רגרסיביים. במעקב חציוני של 9.2 שנים אובחנו 20,680 (0.38%) מטופלים כסובלים מהיצרות המסתם ו – 6,440 (0.125) מאי ספיקה שלו. לחץ דם סיסטולי היה קשור ברציפות בסיכון של שתי ההפרעות ללא כל עדות לקיום נקודת שפל עד ל – 115 ממ"כ. כל עלייה של 20 ממ"כ בלחץ הדם הסיסטולי היתה קשורה בסיכון גבוה יותר ומובהק של 41% לסבול מהיצרות המסתם ו – 38% לסבול מאי ספיקת המסתם. הקשר היה חזק יותר במטופלים צעירים ללא כל ראייה חזקה לאינטראקציה עם מגדר ו – BMI. כל עלייה של 10 ממ"כ בלחץ הדיאסטולי היתה קשורה בסיכון מוגבר יותר ומובהק של 24% בסיכון להיצרות המסתם אבל של אי הספיקה. כל עליה של 15 ממ"כ בלחץ הפעימה היתה קשורה בסיכון מוגבר יותר ומובהק של 46% להיצרות המסתם ושל 53% לאי ספיקתו.
Rahimi K, Mohseni H, Kiran A, et al. Elevated blood pressure and risk of aortic valve disease: a cohort analysis of 5.4 million UK adults. Eur Heart J. 2018 Sep 12. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
ההנחה שקיים קשר בין יל"ד למחלת המסתם האאורטלי נבעה מהממצאים ממחקרים קודמים שהראו שלמאמץ גדול שקשור בלחץ דם גבוה יש תפקיד חשוב בתחילת התהליך של טרשת המסתם האאורטלי. לחץ דם גבוה ולחץ הפעימה קשורים בזרימה מופרעת של הדם ובמאמץ גזירה. כוחות מכניים אלו גורמים לנזק של האנדותל ושינויים במשתית החוץ-תאית שבמשך הזמן תורמים לאיבוד יכולת ההימתחות של האאורטה ולקשיות של המסתם. השינויים המתקדמים בפסיגים ובקיר האאורטה תורמים ל – LVH ולעלייה נוספת בלחץ הדם ובלחץ הפעימה כך שהם מאיצים את מעגל הקסמים של העלייה בלחץ הדם, LVH, טרשת העורקים ונזק מבני ותיפקודי נוסף של המסתם. לא ברור מדוע אותה חשיפה כלומר העלייה בלחץ הדם נוטה יותר לגרום לאי ספיקת המסתם בכמה חולים ולהיצרות המסתם באחרים. הקשר תלוי-גיל במחקר הנוכחי מראה שהסיכון המוחלט של אי ספיקת המסתם עולה בצורה פחות חזקה עם הגיל בהשוואה להיצרות המסתם. ניתן לכן לשער שאצל חולים צעירים שמפתחים אי ספיקת המסתם קיימת רגישות גדולה יותר לפגיעה באאורטה או ברקמת החיבור ולכן הם מגיבים מהר יותר לעלייה בלחץ הדם וללחץ הפעימה שתורמים להרחבת שורש האאורטה ואז לאי ספיקת המסתם. בניגוד לכך, אנשים ללא רגישות דומה יכולים להגיב בעיקר לאורך שנים ע"י קשיות העורקים והסתיידות המסתם שלבסוף תתגלה כהיצרות המסתם. נצטרך למחקרים שיוכלו לחקור שינויים במסלולי לחץ הדם על היצרות או אי ספיקת המסתם. היות המחקר תצפיתי אינו מאפשר לשלול השפעת ערפלנים או סיבתיות הפוכה. אם ניקח את האפשרות של קשר דו-כיווני בין קשיות האאורטה והעלייה בלחץ הדם קיימת אפשרות שעלייה בלחץ הדם הסיסטולי ולחץ הפעימה הם סמנים שמונחים ביסוד קשיות העורקים הנחה שלא נבדקה במחקר זה. מחקרים אקראיים מנדליאליים שמתקיימים בשלב הנוכחי שנוטים פחות לסיבתיות הפוכה ולערפלנים יכולים לחקור יחס סיבתי של הקשר שנמצא במחקר הנוכחי.