מטרת המחקר האמריקאי היתה לבדוק את השכיחות של פסוידו – יל"ד במרפאת מומחים יחידה בהשוואה לחולים שהופנו לייעוץ בגלל יל"ד עמיד לטיפול. ממוצע לחץ הדם במדידת המומחים התבסס על ממוצע של 5 מתוך 6 מדידות (המדידה הראשונה לא נכללה בחישוב) בפער של דקה בין כל מדידה שנערכו ע"י מכשיר אוסצילומטרי אוטומטי בשם BpTRU ללא נוכחות אדם מהצוות הרפואי. מתוך 130 חולים שהופנו לייעוץ בגלל יל"ד עמיד לטיפול נמצאו 43 (33.1%( עם יל"ד תקין. חציון לחץ הדם שנמדד באופן רוטיני באלו עם יל"ד עמיד לטיפול אמיתי היה 171/92ממ"כ במדידה רוטינית לעומת 159/89 ממ"כ ע"י מדידת המומחים. חציון לחץ הדם שנמדד באופן רוטיני באלו עם יל"ד מדומה היה 155/85 ממ"כ לעומת 129/75 ממ"כ שנמדד ע"י המומחים.
Bhatt H, Siddiqui M, Judd E, Oparil S, Calhoun D, Prevalence of pseudoresistant hypertension due to inaccurate blood pressure measurement, JASH. 2016, March [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקרים קודמים יחסו לשלוש אפשרויות את הסיבות ליל"ד עמיד לטיפול. האחת, בגלל תסמונת החלוק הלבן, השנייה לטיפול בלתי מספיק והשלישית, להיענות גרועה לטיפול. יתרונו של המחקר הנוכחי הוא שמדידות לחץ הדם נערכו בו בזמן ובאותו מקום בשיטה הרגילה שגם בה נמצאו ערכים גבוהים של לחץ דם ואילו במדידה אוטומאטית של 6 מדידות נמצא ששליש מהנבדקים בשיטה זאת אינם סובלים מיל"ד. ממצא דומה היה גם בשני ביקורים נוספים. יתרה מכך, במחקר אחר נמצא שהערכים שנמדדו בשיטה האוטומאטית היו בקורלציה טובה מאד עם הערכים ב – ABPM. בשיטה דומה של מדידה אוטומאטית ללא נוכחות מישהו מהצוות השתמשו במחקר SPRINT. לחץ הדם במדידה הרוטינית במרפאה בארץ נמדד אמנם ע"י מכשיר אוסצילומטרי אוטומאטי אבל לרוב מסתפקים במדידה אחת בלבד ואין מקפידים על צורת ישיבת החולה, מיקום היד, גודל השרוול, על שקט מסביב ועל מניעת נטילת אנמנזה בו בזמן. באחד המחקרים שבו השתתפתי סופק לי מכשיר דומה שבו נמדד לחץ הדם בחדר ריק והראיתי לסטודנטים איך יל"ד שהיה במדידה הראשונה "נרפא" במדידות הבאות. לא ידוע לי על מחקרים שנערכו ביל"ד עמיד לטיפול על פי מדידות בבית. אני מניח שמדידות אלו מנטרלות חלק גדול מהסביבה הבלתי טבעית של המרפאה ויתרונם הגדול הוא בצורך לביצוע בין 4 או 6 מדידות ביום (בבוקר ובערב) למשך לפחות 4 ימים כך שהממוצע שמתקבל נותן לנו ערך אמיתי (שלא לדבר על ביצוע ABPM). ממצאי המחקר הנוכחי מסבירים גם מדוע הקורלציה בין המדידות הרוטיניות במרפאה לבין נקודות הסיום הקרדיו-וסקולריות היא נמוכה.