מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק את ההשפעות ההדדיות של BMI והכושר הגופני על הסיכון ליל"ד בעוקבה לאומית גדולה של מגדר זכרי בשבדיה. נכללו בעוקבה כמיליון וחצי מגוייסים לצבא בגיל 18 עם מעקב עד גיל מרבי של 62. כולם עברו בדיקות סטנדרטיות לסיבולת אירובית, חוזק השרירים ו – BMI. לאחר מעקב ממוצע של 27.5 שנים אובחנו 6% כסובלים מיל"ד בגיל ממוצע של 49.8.BMI גבוה (מעל אחוזון 85) וסיבולת אירובית נמוכה (אבל לא חוזק השרירים) היו קשורים באופן מובהק בסיכון לסבול מיל"ד, ללא כל קשר להיסטריה משפחתית וגורמים חברתיים-כלכליים (BMI, משקל עודף או השמנה לעומת תקין: יחס שיעור היארעות מובהק של 2.51. סיבולת אירובית, שלישון נמוך לעומת גבוה: יחס שיעור היארעות מובהק של 1.50). סיבולת אירובית היתה קשורה באופן הפוך ומובהק ביל"ד לאורך כל הפיזור שלו (יחס שיעור היארעות מובהק של 0.70 ל – 100 W). שילוב של BMI גבוה (השמנה לעומת תקין) עם סיבולת אירובית נמוכה (שלישון נמוך לעומת גבוה) היה קשור בסיכון הכי גדול ליל"ד (יחס שיעור היארעות מובהק של 3.53) והיתה לו תוספת שלילית ואינטראקציה כפולה. BMI גבוה עצמו היה גורם סיכון מובהק ליל"ד אבל גם סיבולת אירובית נמוכה היתה קשורה בסבירות של 62% גורם סיכון מובהק באלו עם BMI תקין..
Crump C, Sundquist J, Winkleby MA, et al. Interactive effects of physical fitness and body mass index on the risk of hypertension. JAMA Intern Med. 2016 Jan 19:1-7. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
המחקר הנוכחי הוא הראשון מסוגו שבו נמצא שמשקל עודף בכל דרגותיו וכושר גופני נמוך בגיל הבגרות בנערים הם חזאים כל אחד בנפרד ובשילוב של שניהם להתפתחות יל"ד בגיל הביניים. שילוב של שניהם היה קשור בסיכון מוגבר פי 3.5 מאשר של נער עם סיבולת אירובית גבוהה ומשקל תקין. לא ניתן כמובן לאשר ששני מצבים אלו גורמים ליל"ד. מכל מקום, אין כמעט ספק שהטיפול המניעתי חייב להתחיל עד כמה שאפשר מוקדם בחיים כולל איזון המשקל ופיתוח סיבולת אירובית ע"י מאמץ גופני מתון לאורך זמן, כמו ריצה מתונה, שחיה, הליכה מהירה ,קפיצה בחבל, ריצה קלה, רכיבה על אופניים (רגילים או נייחים), ירידה ועלייה במדרגות. המגבלות במחקר זה קשורות בביצוע הבדיקות רק פעם אחת ללא אפשרות למעקב של מדדים אלו, שלא נבדק היקף המותניים שהוא מדד טוב בהרבה מ – BMI ושלא נבדקה השפעת התזונה על מדדים אלו.