מטרת המחקר ההולנדי היתה לבדוק שכיחות של יל"ד ומאפייני ABPM ולחץ הדם במרפאה שנה לאחר הלידה בנשים שסבלו מקדם –רעלת הריון חמורה. במחקר נכללו 200 נשים. נערך בירור על קיום יל"ד לפני ההיריון והטיפול שקיבלו. לאחר העיבוד נמצא ש – 41.5% סבלו מיל"ד (יל"ד קבוע, יל"ד ממוסך או יל"ד של החלוק הלבן). נמצאה שכיחות של 17.5% של יל"ד ממוסך, 14.5% של יל"ד קבוע ו – 9.5% יל"ד של החלוק הלבן. לעומת זאת, השכיחות של יל"ד במרפאה היתה רק 24%. ארבעים וששה אחוז מהנשים סבלו מ – dipping לילי מופרע.
Benschop L, Duvekot JJ, Versmissen J, et al. Blood pressure profile 1 year after severe preeclampsia. Hypertension. 2018;71:491-498.
הערת פרופ' יודפת
קדם-רעלת הריון פוגע בין 3-5% של ההריונות ומאופיין ע"י יל"ד והפרשה חדשה של חלבון בשתן או בהפרעה באבר מטרה לאחר 20 שבועות של היריון. קדם-רעלת היריון חמור קשור גם בהפרעה לגדילת העובר. מצב זה לא רק שמעלה את הסיכון לתחלואה ותמותה קצרת-טווח לאם ולתינוק אלא גם את הסיכון ה – CV לאורך כל החיים פי 7 מאשר נשים עם הריון תקין. במחקר הנוכחי נמצא שקדם-רעלת הריון חמור קשור ביל"ד– מבוסס ABPM מסוגיו השונים (יום, לילה ו – 24 שעות) בקרב 41.5% של הנשים שנה לאחר הלידה כאשר קרוב למחציתן סובלות מיל"ד בשינה ו/או מ – nondipping. המנגנון שקשור בעליית הסיכון ה – CV בנשים אלו אינו ברור עדיין וקשור כנראה בגורמים רבים כמו עלייה ברגישות לאנגיוטנסין 2 במשך ואחרי היריון עם יל"ד. אין כל ספק שביצוע ABPM בנשים אלו "מגלה" את השיעור האמיתי של נשים שסובלות מיל"ד בהשוואה למדידות במרפאה ובנוסף, מאבחן ששיעורם הגדול יחסית של יל"ד ממוסך וההפרעות בדפוסי השינה הם חזא להיארעות ומחלה CV בעתיד. נשים אלו זקוקות לטיפול ומעקב רציף כמו כל חולה עם יל"ד.