מטרת המחקר שבוצע במסגרת Spanish Ambulatory-Blood-Pressure Monitoring (ABPM) Registry היתה לבדוק השפעת שונות קצרת-טווח (מבוססת על רישום יחיד של ABPM) בהתאם לדרגות של תיפקודי הכליות. נכללו במחקר 27,010 משתתפים ללא מחלת כליות כרונית ו – 6,276 עם מחלת כליות כרונית בשלבים 1-5. השונות נבדקה ע"י סטיית התקן, סטיית תקן משוקללת, מקדם השונות וממוצע השונות האמיתי (ARV). בעיבוד מסוג "חתך" נמצא ששיעור הירידה התקינה של לחץ הדם בשינה (dippers) היה קטן יותר ומובהק באלו עם מחלת כליות כרונית לעומת אלו ללא מחלה (51.9 לעומת 39.6%). בעיבוד לפי דרגות מחלת הכליות הכרונית נמצאה ירידה מתקדמת מובהקת בשיעור ה – dippers (מ – 39.1 ל – 20.4%) ועלייה בשיעור ה – riser (ערכי לחץ דם גבוהים יותר בשינה מאשר במשך היום) מ – 12.3% ל – 36.7%. ערכי השונות בכל השיטות של לחץ הדם הסיסטולי היו גבוהים יותר וערכי לחץ הדם הדיאסטולי נמוכים יותר באופן מובהק באלו עם מחלת כליות כרונית בהשוואה לאלו ללא מחלה זאת. נמצאה גם מגמה של עלייה הדרגתית בשונות הלחץ הסיסטולי וירידה בשונות הדיאסטולית עם התקדמות דרגת מחלת הכליות הכרונית. בעיבוד רב-משתנים נמצא שמגדר זכר, גיל מתקדם, השמנה בטנית, סוכרת, מספר התרופות ליל"ד ולחץ הדם הסיסטולי במרפאה היו גורמים עצמאיים לשונות (על פי ממוצע השונות האמיתי) הגבוהה יותר בלחץ הדם הסיסטולי. היו גבוהיםם הסיסטוליר בשינה מאשר במשך היוםובהקת בהיו
Sarafidis PA, Ruilope LM, Loutradis C, et al. Blood pressure variability increases with advancing chronic kidney disease stage: a cross-sectional analysis of 16 546 hypertensive patients. J Hypertens. 2018 Feb 20. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי נמצא שהפרעות ב- dipping שכיחות יותר במחלת כליות כרונית ומחמירות עם התקדמות דרגות המחלה (ירידה בשיעור ה – dippers ועלייה בשיעור ה – risers). יתרה מכך, כל מדדי השונות בלחץ הדם הסיסטולי במשך 24 שעות היו גבוהים יותר באלו עם מחלת כליות כרונית ועלו עם כל עלייה בחומרת המחלה. בניגוד לכך, לשונות היתה השפעה קלה על הירידה בלחץ הדיאסטולי עם התקדמות המחלה. בנוסף, לגורמים שונים שמוזכרים בתקציר לעיל היתה גם השפעה על השונות בלחץ הדם הסיסטולי. העלייה בשונות בלחץ הדם במחלת כליות כרונית יכולה להיגרם ממנגנונים פתופיסיולוגיים שונים. מערכת העצבים הסימפתטית היא המסילה הסופית לוויסות דפוסי לחץ הדם במשך היממה ע"י שינוי בפעילות האלפה-אדרנרגית, הטונוס הואסקולרי ורמות הקטכולאמינים. תנודות בהפעלת מערכת RAAS יכולות גם הן לגרום לשונות בלחץ הדם ולפעילות יתר בשתי המערכות. גורם נוסף שיכול להשפיע על השונות בין היום ללילה במחלה זאת הוא ההפרעות בשינה שקשורות בהיפוקסיה בגלל דום נשימה חסימתי ששכיח בגלל התכיפות במתן שתן בלילה. אפשרות נוספת לשונות הגדולה במחלת כליות כרונית היא עלייה ברגישות למלח ובקשיות העורקים וכן שימוש בתרופות כרוניות כמו ציקלוספורין, סטרואידים ואריתרופייטין. ממצאי מחקר זה מעלים את האפשרות ששונות בלחץ הדם הוא כנראה גורם סיכון נוסף לעליית הסיכון ה – CV ולתמותה כללית עם החמרת התיפקוד הכלייתי. שתי המגרעות העיקריות של מחקר זה הן שהכל מבוסס על רישום יחיד של ABPM שכידוע יכול להיות שונה ברישומים נוספים והעיבוד מסוג "חתך" אינו מאפשר קביעת סיבתיות.