האם בעיבוי של הספטום קיימת כבר הפרעה בתיפקוד העלייה והחדר השמאלי גם ביל"ד מאוזן?

מטרת המחקר הספרדי היתה לבדוק האם עיבוי של הספטום הוא סמן של השפעה גדולה יותר של יל"ד על תיפקוד הלב בשלבים הראשונים של מחלת לב היפרטנסיבית. אקו לב בוצע בקרב 163 חולי יל"ד מאוזנים היטב (54% גברים, גיל ממוצע 57 (53-60) ובקרב 22 בריאים. עיבוי הספטום הוגדר כיחס עובי של הספטום מהבסיס עד לאמצע שווה או מעל 1.4 ס"מ. עיבוי הספטום נמצא בקרב 20% (32). בחולים אלו נמצאה ירידה בדפורמציה הסיסטולית האיזורית של החדר השמאלי, הפרעה בהרפייה של החדר השמאלי עם יחס גדול יותר של תיפקוד דיאסטולי בלתי קבוע והפרעה תיפקודית של העלייה השמאלית שמוגדרת כירידה במאגר העומס ושינוי בדינמיקה של תיפקוד העלייה השמאלית.

Loncaric F, Nunno L, Mimbrero M, et al. Basal Ventricular Septal Hypertrophy in Systemic Hypertension. Am J Cardiol. 2020 Feb 8. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

לא פעם בהפניית חולי יל"ד בטיפולי לאקו לב אני מקבל תשובה שקיים עיבוי קל של הספטום. אני מסביר למטופל שלחץ הדם הגבוה כבר פגע באחד מאברי המטרה ועליו לעשות כל מאמץ לאיזון לחץ הדם. במחקר זה מתברר שעיבוי גדול החל מ – 1.4 ס"מ קשור כבר בעיצוב מחדש של החדר והעלייה השמאלית. העיצוב מחדש של תיפקוד העלייה השמאלית הראה סטיית מובהקת בדפוס המילוי המוקדם לכיוון המאוחר כפי שמודגם במהירויות הזרימה המיטרלית, תנועת טבעת המסתם, הנפחים הפאזיים של העלייה השמאלית, המעבר בעלייה השמאלית ועומס ההתכווצות. ממצאים אלו מעידים על ההשפעה הפתולוגית שקשורה בעליית המתח הנוצר על ידי שריר הלב לאחר התכווצות. בלחץ דם תקין ויסות החדר הימני  גורם ללחץ תקין לאורך הספטום ולכן הוא מפצה לשטיחות של האיזור. עם העלייה בלחץ הדם פיצוי זה אינו מספיק והעלייה בלחץ על הקיר הופך גדול יותר ביחס בלתי שווה בחלק הבזלי של המחיצה, חוסר שיווי משקל בין הכוח שמתפתח באופן מקומי והלחץ על הספטום גורם לירידה בדפורמציה המקומית. אי שיוויון זה יכול להפעיל מנגנון תאי כאשר קיימת חשיפה ארוכה לעלייה במתח שריר הלב וכתוצאה התפתחות של היפרטרופיה מקומית מפצה תוך ניסיון להגיע ללחץ תקין על הקיר ולשמר את הדפורמציה. בהתאם לכך, תוצאות מחקר זה מראות שהספטום הוא עבה יותר מאשר הקיר האחורי-צדדי בחולי יל"ד ממצא, שקיים גם במחקרים בהם בוצע MRI. לסיכום: התעבות בזלית של הספטום ביל"ד היא שכיחה. שינויים בתיפקוד החדר והעלייה השמאלית קיימים כבר גם בחולי יל"ד מאוזנים עם ויסות מחדש של החדר השמאלי והיפרטרופיה מקומית. חולים עם התעבות בזלית של הספטום מראים ירידה בדפורמציה הסיסטולית של החדר השמאלי והפרעה בהרפיית החדר השמאלי עם רמה גדולה יותר של הפרעה דיאסטולית לא קבועה קשורה להפרעה גדולה יותר בתיפקוד החדר השמאלי ומעלה את הסיכון ה – CV.