מטרת המחקר האוסטרי-גרמני היתה לבדוק האם נירו-הורמונים או מערכת רנין-אנגיוטנסין- אלדוסטרון (RAAS) הם חזאים לתמותה CV ומה חשיבותם לחיזוי תוצאים בחולים עם/ללא טיפול בחסמי RAASעם דרגה שונה של נוקשות העורקים. העיבוד נערך בנתונים ארוכי-טווח ממחקר Ludwigshafen Risk and Cardiovascular Health (LURIC) בקרב 3,316 חולים שחולקו בהתאם ללחץ הדופק ושימוש בחסמי RAAS. חולים מטופלים במעכבי RAAS היו עם רמות גבוהות יותר של רנין ונוראדרנלין ורמות נמוכות יותר של אלדוסטרון עם יחס אלדוסטרון/רנין נמוך יותר. רנין ונוראדרנלין היו חזאים מובהקים לתמותה CV בחולים ללא חסמי RAAS (יחס סיכון של 1.17) בעוד שאלדוסטרון היה חזאי לתמותה CV רק בחולים שקיבלו חסמי אנגיוטנסין -ACE (יחס סיכון מובהק של 1.17). אלדוסטרון היה חזאי לתמותה CV רק בחולים שטופלו במעכבי ACE (יחס סיכון של 1.13). תמותה CV היתה חזויה באופן עצמאי מלחץ הפעימה ע"י רנין ו – ARBs. רנין ירד ויחס אלדוסטרטון/רנין עלה עם עלייה בלחץ הפעימה ללא קשר עם מעכבי RAAS. יתרה מכך, נוראדרנלין העלה את לחץ הפעימה רק ללא מעכב ACE. יחס הסיכון לתמותה CV בקבוצת מעכבי ACE היה 1.29. 1.28, 1.29 לרנין בראשון, לרבעוני לחץ הפעימה השניים והשלישיים ו – 1.22 ו – 1.19 ברבעון יחס אלדוסטרון/רנין השני והרביעי. בנוסף, נמצא שנוראדרנלין הוא חזאי לתמותה CV בכל רבעוני לחץ הפעימה בחולים מטופלים במעכבי ACE. יחס הסיכון לתמותה CV באלו ללא טיפול במעכבי RAAS לרנין לתמותה CV היה 1.36 ו – 1.18 ברבעוני השלישי והרביעי של לחץ הפעימה אבל לא אלדוסטרון ולא נוראדרנלין היו חזאים לתמותה CV בתוך רבעוני לחץ הפעימה. רנין ונוראדרנלין הם חזאים לתמותה CV ללא חסמי RAAS בעוד שאלדוסטרון הוא חזאי רק לקבוצת חסמי ACE. מכאן, רק קטכולאמינים ולא רנין נמצאו כקשורים בעלייה בלחץ הפעימה.
Yazdani B, Delgado GE, Kleber ME, et al. The renin-angiotensin-aldosterone system, neurohumoral axis and cardiovascular mortality in LURIC. J Clin Hypertens (Greenwich). 2022 Dec;24(12):1587-1597.
הערה
במחקר הנוכחי נמצא שנוראדרנלין מאפשר חיזוי אמין בכל רבעוני לחץ הפעימה בחולים מטופלים מעכבי ACE בניגוד לחולים ללא כל טיפול במעכבי RAAS ושרנין מוריד ויחס אלדוסטרון/רנין עולה עם עלייה בלחץ הפעימה. קשר זה היה עצמאי רק לכל הטיפול במעכבי RAAS. הנחה סבירה לממצאים אלו היא שעם עלייה בלחץ הפעימה, עולה גם הלחץ הסיסטולי במידה ניכרת וגורם לירידה בהפרשת רנין דרך שליטה של הלחץ שקיים בשיחרור הרנין. הנחה זאת תואמת ליל"ד נמוך-רנין. בנוסף, רמת האדרנלין והנוראדרנלין עולה באופן מובהק עם העלייה בלחץ הפעימה יותר באלו ללא טיפול במעכבי RAAS אלא שרמת הנוראדרנלין אינה מגיעה למובהקות במטופלי מעכבי .RAAS כך, שקטכולאמינים יכולים להעלות את נוקשות העורקים ואת לחץ הפעימה בעיקר, ע"י השפעתם על התכווצות העורקים. בנוסף, הירידה ברמות ה- uromodulin (חלבון שבאופן בלעדי נוצר בכליות ומגן עליהם ורמות נמוכות שלו קשורות בהפרעות כלייתיות ו – CV רבות) עם עלייה בלחץ הפעימה מצביעה על התחלת הפרעה בכליות – לנפרופתיה היפרטנסיבית/וסקולרית. השפעה זאת מופיעה ללא כל קשר לחסמי RAAS ומתחילה במקביל עם cystatin C בשטח קשור-קראטינין. קשר זה משיג עוד מובהקות כאשר חולים עם רמת אורומודולין נמוכה יותר בנסיוב נמצאים בסיכון מוגבר יותר להתפתחות אי ספיקת כליות סופנית, לסיכון מוגבר יותר לתמותה, לאירועים CV ולאי ספיקת כליות (בחולים לבנים בעיקר במחקר הנוכחי) עם מחלת כליות כרונית.