מטרת המחקר שבוצע במספר אוניברסיטאות בארה"ב היתה להגדיר את תגובת נוקשות העורקים לאחר תרגולים להתפתחות של יל"ד בקשישים ללא מגבלות. במחקר נכללו 29 יוצאי צבא בגיל מעל 60 ללא מחלה CV ידועה ובתוכם היו 19 עם יל"ד (בגיל ממוצע של 70.8 מהם 53% נשים) ו – 20 שהיו עם לחץ דם תקין (בגיל ממוצע של 72 מהם 40% נשים). פרמטרים של נוקשות העורקים כללו US של עורק התרדמה ומהירות גל הפעימה הקרוטידי-פמורלי לפני ותוך 10 דקות לאחר שהמשתתפים עברו מבחן ארגומטריה עם מאמץ מרבי. תגובת נוקשות העורקים לארגומטריה היתה דומה לבריאים ולמשתתפים עם יל"ד. שש דקות לאחר המאמץ עלתה מהירות גל הפעימה באופן מובהק (Δ1.5 ± 1.9 m/s) למרות שממוצע לחץ הדם חזר לערך הבסיסי ( Δ1 ± 8 mmHg) (לא מובהק). נצאה גם עלייה מובהקת ללא-תלות בלחץ הדם של נוקשות העורקים עם מבחן המאמץ. מהירות גל הפעימה לאחר התרגול היתה בקורלציה מובהקת עם הלחץ הסיסטולי לאחר התרגול בעוד שמהירות גל הפעימה בבסיס והתנגודת ההיקפית הכללית לא היו מובהקות.
Pewowaruk RJ, Hein AJ, Hansen KM, et al . Exercise increases arterial stiffness independent of blood pressure in older Veterans. J Hypertens. 2022 Dec 9. Epub ahead of print.
הערה
הממצא החדש והעיקרי של מחקר זה הוא שתרגול של יוצאי צבא קשישים מעלה את נוקשות העורקים מעבר להשפעת העלייה בלחץ הדם. בנוסף, נוקשות העורקים לאחר התרגול היתה בקורלציה עם הלחץ הסיסטולי המרבי לאחר התרגול למרות שלא נמצאה כל קורלציה עם נוקשות העורקים הבסיסית. עלייה שאינה תלוייה בלחץ הדם שמעלה את נוקשות העורקים תוך התרגול יכולה לתרום ללחץ דם גבוה מאד ויל"ד תלוי – מאמץ במבוגרים קשישים. המשמעות הפרוגנוסטית של העלייה בנוקשות העורקים בתגובה לתרגול יכולה לתרום ליל"'ד תלוי-תרגול וקיימת ראייה שעלייה בנוקשות העורקים בתגובה לתרגול גורמת לתוצאות שליליות בחולים עם אי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור. עלייה בנוקשות העורקים והחזרת הגל בחולי אי ספיקת לב זאת קשורה בלחץ המילוי שעולה בחדר השמאלי. סביר לכן, שהעלייה בנוקשות העורקים בתגובה למאמץ בבריאים יכולה להגביר את מתח השריר לאחר התכווצות ולעלייה בסיכון לאי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור. נוקשות העורקים היא מרכיב חשוב בתגובת לחץ הדם לתרגול בגלל השפעות הנוקשות על התפשטות לחץ הפעימה, על גל ההחזר ועל כלל ההתנגדות. התנגודת ההיקפית הכללית לא היתה קשורה עם הלחץ הסיסטולי ממצא שמצביע שיל"ד תלוי-תרגול בקשישים הוא בעייה ראשונית של נוקשות עורקים מוגברת ולא של תנגודת. המנגנון שבו תרגול מעלה את נוקשות העורקים ללא תלות בלחץ הדם אינו ברור. עלייה במהירות הדופק יכולה לתרום חלקית לעלייה בנוקשות העורקים דרך השפעות צמיגיות ואלסטיות (viscoelastic) למרות שהשפעת נוקשות העורקים בגוף החי היא מתונה. הרחבת כלי הדם וירידה בטונוס של השריר החלק הווסקולרי יכולה באופן פרדוקסלי להעלות את נוקשות העורקים בקשישים ע"י הסטת העומס המכניסטי מהשריר החלק לתוך המשתית החוץ-תאית. התנגודת ההיקפית שיורדת לאחר תרגול מעידה לרוב על הרחבה היקפית, אבל במחקר הנוכחי לא נמצא שינוי מובהק בקוטר עורק התרדמה לאחר תרגול. התכווצות השריר החלק הווסקולרי מסובכת יותר להסבר רק ע"י חציית-הגשר ותיאוריות מכניות שמתפתחות לשריר המשורטט. נצטרך למחקרים עתידיים להבנת המנגנון של תגובת נוקשות העורקים לתרגול כדי לתכנן מחקרים על המנגנון המכניסטי העורקי כולל פעילות המערכת הסימפתטית, מנגנון פאראקריני בין השריר החלק והאנדותל והתגובות השריריות הפנימיות.