מטרת המחקר הסיני הנוכחי היה לבדוק האם קבוצה של פפטידים בשתן יכולים לשמש כסמנים ביולוגיים לפגיעה מוקדמת בכליות. נערכה בדיקה של רמת פפטידים בשתן באנשים בריאים, באלו עם יל"ד ללא הפרשת אלבןמין בשתן, ויל"ד באלו עם הפרשת חלבון בשתן בהשוואה וב-22 נתוני בסיס כולל גיל, מגדר, תיפקודי הכליות ונזקי יל"ד בקרקעית העיניים. נערך מעקב אחרי חולים שאובחנו עם יל"ד, אלבומינוריה ותיפקודי כליות תקינים. נקודת החתך של הערך בחיזוי תוצאות המעקב בפגיעה בכליות בקבוצת פפטידים נקבעה בהתאם לתוצאות המעקב. העיבוד כלל חלוקה לאלו עם סיכון גבוה או נמוך לפגיעה מוקדמת בכליות. רמת הפפטידים הממוצעת בקרב 319 משתתפים היתה גבוהה יותר באופן מובהק בחולי יל"ד בהשוואה לאלו ללא יל"ד. במעקב ממוצע של 3.8 שנים ב- 147 חולי יל"ד נמצא ש-35 מהם הראו יחס אלבומין/קראטינין לפחות של 30 מ"ג/גרם תוך 3 בדיקות רציפות. עקומת ROC הראתה שנקודת החתך של הפפטידים בשתן שמצביעה על התפתחות חדשה של פרוטאינוריה בחולי יל"ד היא 0.097. לפי נקודת חיתוך זאת היו 39 חולי יל"ד בקבוצת הסיכון הגבוהה יותר ו – 108 חולי יל"ד בקבוצת הסיכון הנמוכה ביותר. אלו שהיו בקבוצת הסיכון הגדולה יותר היו באופן מובהק עם משך יל"ד ארוך יותר, עם שיעור גדול יותר של רטינופתיה היפרטנסיבית, עם ACR בשתן לפחות של 30 מ"ג, עם רמות גבוהות יותר של הומוציסטאין, cystatin C, beta-2 microglobulin ו – ACR בשתן בהשוואה לאלו בסיכון הנמוך ביותר. 76.9% מהחולים עם סיכון גדול יותר הראו התפתחות חדשה ומובהקת של פרוטאינוריה בהשוואה לאלו עם סיכון נמוך יותר. ניתוח קורלציה הראה מתאם חיובי בין הפפטידים בשתן לבין ACR בשתן ( r=0.494 מובהק). היארעות של פרוטאינוריה חדשה היתה גדולה יותר ומובהקת בקבוצת הסיכון הגבוהה יותר בהשוואה לקבוצת הסיכון הנמוכה יותר. השטח מתחת לעקומה של הפפטידים בשתן, ההומוציסטאין, ה – β2-MG וה- Cystatin-Cהיו 0.925, 0.753, 0.796 ו – 0.769 בהתאמה.
Lin L, Ren J, Wang C, et al. `. J Hypertens. 2023 Oct 1;41(10):1653-1660.
הערה
מחקר זה הוא הראשון שבו נכללו חולי יל"ד כדי להשוות רמות שונות של פפטידים בשתן בחיזוי יל"ד עם רמות שונות של הפרשת חלבון בשתן. ערכים נמוכים יותר של הפרשת פפטידים בשתן נמצאו בחולי יל"ד ללא הפרשת חלבון מאשר בחולי יל"ד עם הפרשת חלבון עקבי בדיווחים על חולי יל"ד עם סוכרת או מחלה גלומרולרית .immune-mediated המחקר הנוכחי הראה שחולי יל"ד עם הפרשת חלבון תקינה ורמות גדולות של פפטידים בשתן נמצאים בסיכון מוגבר ומובהק להתפתחות הפרשת חלבון חדשה בהשוואה לאלו עם הפרשת רמות נמוכות של פפטידים בשתן. בחולי יל"ד עם הפרשת חלבון בשתן עלייה בהפרשת חלבון בשתן היתה מובהקת מאשר באלו עם רמות גבוהות של פפטידים בשתן. אם נניח שקיימת לפחות ירידה של 30% ב – eGFR כסטנדרט לירידה בתיפקוד הכליות נמצא שהסיכון לירידה ב – eGFR לא היתה גדולה יותר ובלתי מובהקת בחולים עם הפרשה גדולה של פפטידים בשתן לעומת אלו עם רמות נמוכות של פפטידים בשתן. ממצאים אלו אושרו גם במחלות כליות אחרות בעיקר בנפרופתיה סוכרתית. ממצאים אלו מצביעים שיישום של רמות הפפטידים בשתן מאפשר זיהוי יעיל לגילוי פגיעה מוקדמת בכליות. יש לציין שבדיקת ACR בשתן איני מספקת לקביעת נזק בכליות היות והשפעות של מיקום הקולטן, פעילות גופנית, חום ודלקת מערכתית מורידים את רגישותו. גם שיטות אחרות לגילוי נזק לכליות כמו הומוציסטאין מיקרגלובולין בטא 2 ו – Cystatin -C משקפים את תפקוד הגלומרולוס ואבוביות הכליות ללא כל ביטוי של השינויים במבנה ובתיפקוד הכלייתי. לכן, בדיקת רמת הפפטידים בשתן יכולה לזהות נזק מוקדם בכליות ולאפשר טיפולי מניעה כמו הקפדה איזון לחץ הדם. מגבלות המחקר הן מספר קטן של חולי נפרופתיה היפרטנסיבית ולכן לא ניתן לבדוק את הקשר בין רמות הפפטידים בשתן ואת השינויים הפתולוגיים בחולים אלו, ושלא ניתן לתקף את רמת הפפטידים בשתן כקריטריונים וסימוכין לפגיעה מוקדמת בכליות ביל"ד.