מטרת המטה-אנליזה הרב-לאומית היתה לכמת את השפעת שונות ביל"ד וממוצע לחץ הדם בזמן מנוחה עם נקודת סיום ראשונית משולבת של דמנציה או הפרעה קוגניטיבית במבוגרים. העיבוד הראשוני כלל איתור של 54 מידות השפעה מ – 20 מחקרים בדגם של 7,899,697 משתתפים. שונות גדולה יותר של לחץ הדם הסיסטולי היתה קשורה ביחס סיכון מובהק של 1.25, ממוצע לחץ הדם הסיסטולי ביחס סיכון מובהק של 1.12, שונות גדולה בלחץ הדיאסטולי ביחס סיכון מובהק של 1.20 וממוצע הלחץ הדיאסטולי ביחס סיכון מובהק של 1.16 עם דמנציה והפרעה קוגניטיבית. השוואה ישירה הראתה שמידת ההשפעה היחסית של השונות בלחץ הדם גדולה יותר באופן מובהק ממידת ההשפעה של ממוצע לחץ הדם. לשונות גדולה בשיטות המחקר ולעיבוד הסטטיסטי היתה השפעה על התוצאים. עיבוד שניוני היה פחות עקבי בקשר של שונות בלחץ הדם וממוצע לחץ הדם עם תת-סוגים של דמנציה ותחומי קוגניציה.
de Heus RAA, Tzourio C, Lee EJL, et al. Association Between Blood Pressure Variability With Dementia and Cognitive Impairment: A Systematic Review and Meta-Analysis. Hypertension. 2021 Sep 20: Epub ahead of print.
הערת פרופ' יודפת
הסקירה הסיסטמית והמטה-אנליזה מראות שעלייה בשונות של לחץ הדם קשורה בסיכון גדול יותר של דמנציה והפרעה קוגניטיבית. הממצאים היו לרוב עקביים על פני כל סוגי הדמנציה וההפרעות הקוגניטיביות למרות שהנתונים שפורסמו היו חלשים לתוצאים השניוניים. יש לציין שהנתונים למטה-אנליזה הנוכחית נלקחו ממחקרים תצפיתיים באיכות טובה אבל עם הטרוגניות גדולה. לכן, דירוג על פי Grading of Recommendations Assessment,Development and Evaluation וחוזק הראייה היו מאד נמוכים לתוצא הראשוני שגרמו למיתון המסקנות. מחלת כלי הדם הקטנים במוח נגרמת בעיקר ע"י יל"ד בעוד שהקשר בין הסיכון ה- CV והפרעה קוגניטיבית הוא החזק ביותר בגיל הביניים ושנוי במחלוקת לגבי החיים המאוחרים. סביר להניח שהקשר עם מחלת העורקים הקטנים במוח נגרם רק חלקית ע"י השונות בלחץ הדם היות וקיימות עוד מסילות אחרות בהפרעה קוגניטיבית ובפתולוגית אלצהיימר כמו היפוקסיה ו/או הפרעה במחסום דם-מוח. במהופך, ניוון נוירולוגי באיזורי המוח יכול לגרום לשונות בלחץ הדם כפי שנמצא בשונות במידת ההשפעה של הלחץ הדיאסטולי ולא בשונות בלחץ הסיסטולי. גישה זאת אינה נתמכת בגלל תיפקוד תקין של הבארו-רצפטור בתחילת הדמנציה שמווסת ללחץ דם תקין. אין עדיין כיום תשובות מוחלטות על כיוון הסיבתיות בין ויסות לחץ הדם ודמנציה. העיבוד הנוכחי כלל טווח נרחב של תוצאים קוגניטיבים. נמצאו מעט מאד נתונים שפורסמו על דמנציה וסקולרית, דמנציה מעורבת, ירידה קוגניטיבית ותיפקוד תחום ספציפי של קוגניציה. לכן הקשר בין שונות בלחץ דם והתוצאים השניוניים היו פחות ברורים. הקשר המשוער בין לחץ דם ודמנציה הוא החזק ביותר לגבי דמנציה וסקולרית שנגרם לרוב כתוצאה ממחלה צרברו-וסקולרית. במחקרים בהדמיות מוחיות נמצא שברוב מקרי הדמנציה כולל מחלת אלצהיימר קיימת תערובת פתולוגיה נוירו-דגנרטיבית ווסקולרית (כמו אמילואיד בטה, ולקונות ממקור וסקולרי). השילוב של פתולוגיות נוירו-דגנרטיבית ותגובה וסקולרית מעיד שלחץ הדם מסביר רק חלק מהתהליך הנוירו-דגנרטיבי שקודם לדמנציה ושלחץ הדם פועל בהתאמה עם גורמי סיכון שאינם וסקולריים או וסקולריים. מה שהפריע מאד לעיבוד הנוכחי הוא שאין כל אחידות בשיטת חישוב השונות וכימותו על פי בין ביקור לביקור או שונות ביממה בניטור אמבולטורי של לחץ הדם ולכן קיימת שונות גדולה בין המחקרים שנכללו במטה-אנליזה הנוכחית. לא ניתן לקבוע סיבתיות היות וכל המחקרים היו תצפיתיים. יש צורך במחקרים נוספים לחקירת השונות בלחץ הדם כמטרה אפשרית למניעת דמנציה.