מטרת המחקר הפרוספקטיבי האמריקאי היתה לבדוק קשר אפשרי בין השתתפות בשירות דתי, התמודדות דתית ויל"ד במעקב אחרי 44,281 משתתפי מחקר האחיות האמריקאי II שהיו ללא יל"ד בשנים 2001 ועד 2013. תוך המעקב אובחנו 11,773 מקרי יל"ד בקרב 453,706 שנות-אדם. נשים שנכחו בשירותי דת נטו פחות לפתח יל"ד. במודל מלא ומתוקנן נמצא שיחס הסיכון המופחת ליל"ד בהשוואה לאלו שלא השתתפו או כמעט לא השתתפו בשירותי דת היה 0.97 (לא מובהק), יחס הסיכון באלו שהשתתפו 1-3 פעמים בחודש היה 0.88 (לא מובהק), יחס הסיכון באלו שהשתתפו בשירותי דת פעם בשבוע היה 0.93 (מובהק) ויחס הסיכון של אלו שהשתתפו בשירותי דת יותר מפעם בשבוע היה 0.91 (מובהק). BMI תרם לעלייה מובהקת של 11.5% בסיכון ליל"ד.
Spence ND, Farvid MS, Warner ET, et al. Religious service attendance, religious coping, and risk of hypertension in women participating in the Nurses' Health Study II. Am J Epidemiol. 2019 Oct 8. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
במחקר הנוכחי נבדק הקשר בין שני ממדים של דת/רוחניות בנשים לבנות ע"י השתתפות בשירותי דת ויל"ד. הממצאים הראו שלהשתתפות בשירותי דת יש השפעה מתונה למניעת היארעות של יל"ד באופן תלוי-מינון. למעשה רק ל- BMI היתה השפעה גדולה יותר על הקשר בין השתתפות בשירותי דת ויל"ד למרות ההנחה שלגורמים של סגנון חיים ואינטגרציה חברתית כמו השתתפות בשירותי דת יש השפעה על התפתחות של יל"ד. לפי דעת החוקרים, BMI מהווה מדד סיכום של גורמים ביולוגיים וסגנון חיים שקשורים במשקל יתר ולכן יש לו השפעה בולטת יותר מאשר גורמים אחרים. מכל מקום, נראה לי שלמעשה נבדקה במחקר זה השתתפות טכנית בלבד בשירותי דת אבל לא נבדק הקשר בין דת/רוחניות מבחינת האמונה בדת או בשיטות הרוחניות האחרות על ההתמודדות בגורמי הסיכון בחיים במניעת תחלואה ותמותה.