מטרת מחקר ה"חתך" שבוצע בהולנד היתה לבדוק את הקשר בין יל"ד, לחץ הדם העכשווי ודלף ממחסום הדם -מוח. דליפה ממחסום הדם-מוח נבדקה ב – 22 חולי יל"ד ו – 19 ללא יל"ד מתואמים לגיל ומגדר (גיל חציוני 65-80, 19 גברים) תוך שימוש בפרוטוקול של magnetic resonance imaging. סמנים מבניים של מחלת כלי הדם הקטנים במוח דורגו בצורה חזותית. העיבוד תוקנן לגיל, מגדר, גורמי סיכון CV וסמנים של מחלת כלי הדם הקטנים במוח לקביעת הקשר בין מצב לחץ הדם, לחצי הדם הסיסטוליים והדיאסטוליים, ממוצע לחץ הדם, הטיפול התרופתי והדלף ממחסום דם-מוח. אלו עם יל"ד ואלו ללא יל"ד הראו פגיעות קלות של מחלת כלי הדם הקטנים במוח. הדלף ממחסום הדם-מוח לא היה שונה בין משתתפים עם ובלי יל"ד. מצד שני, הדלף היה גדול יותר באופן מובהק עם לחץ סיסטולי ודיאסטולי גבוהים יותר, עם ממוצע לחץ הדם בקורטקס והלחץ הדיאסטולי וממוצע לחץ הדם בחומר האפור. חולי יל"ד מטופלים ביעילות הראו פחות דלף בהשוואה לאלו עם יל"ד עכשווי.
van den Kerkhof M, de Jong JJA, Voorter PHM, et al. Blood-Brain Barrier Integrity Decreases With Higher Blood Pressure: A 7T DCE-MRI Study. Hypertension. 2024 Oct;81(10):2162-2172.
הערה
ההנחה היא שתקינות מחסום הדם-מוח מופרעת ע"י יל"ד כתוצאה מהפרעה בתיפקוד האנדותל במוח. יל"ד מקדים מחלות צרברו-וסקולריות שונות כמו מחלת כלי הדם הקטנים ומהווה גורם סיכון להתפתחות מחלות נוירו-דגנרטיביות. לשיבוש מחסום דם-מוח יש השפעה קודמת על התהליך הפתופיסיולוגי. המחקר הנוכחי מניח שטיפול יעיל בתרופות נגד יל"ד יכול למנוע הפרעה במחסום דם- מוח. שונות גדולה בדליפת המחסום דם-מוח בחולי יל"ד ( מאוזנים, מטופלים ולא מאוזנים ומטופלים מאוזנים) יכולה להסביר את חוסר ההבדל בדליפת המחסום דם-מוח בין חולי יל"ד ובין אלו ללא יל"ד. ממצא זה מיצג השפעה גדולה של לחץ הדם העכשווי (בניגוד ליל"ד) בתקינות מחסום הדם-מוח. בהתייחסות לקשר בין לחץ הדם העכשווי ודליפת המחסום דם-מוח ההנחה היא שערכים גבוהים יותר של לחץ הדם יכולים לגרום להפרעה בתיפקוד האנדותל ולשיבוש חדירות המחסום. שיבוש מחסום זה הוא חלק ממסילה פתו-פיסיולוגית עם השפעה מורכבת שכוללת מנגנונים של סמנים שקשורים ביל"ד כמו אנגיוטנסין II. אלדוסטרון ומלח בתזונה עם השפעה על התיפקוד האנדותליאלי, הצרברו-וסקולרי והקוגניטיבי כקשר בין עליות ברמות לחץ הדם והפרעה בתיפקוד מחסום הדם-מוח. קשר ישיר נמצא בין לחץ הדם ודליפת מחסום דם-מוח בחומר האפור ללא כל קשר עם החומר הלבן. ממצא זה רומז שבחומר האפור בעיקר באלו עם זילוף תקין בקורטקס קיימת אפשרות לדליפה קלה ולכן היא גם מוקדמת לגילוי כאשר קיימת זרימה קטנה יותר. בנוסף, רקמת החומר הלבן סביב הגנגליה בבסיס המוח מוגנת יותר מהשפעות של הפרעות צרברו-וסקולריות היות והעורקיות האלו מוקפות ע"י 2 ממברנות של קרומי המוח. לסיכום: מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק את הקשר בין תקינות מחסום דם-מוח, לחץ דם גבוה ויל"ד. לא נמצא כל הבדל מובהק בין אלו עם לחץ או אלו ללא יל"ד על המחסום. מצד שני, מדדי לחץ דם רציפים היו בקשר חיובי בין דליפת המחסום בחומר האפור ולחץ הדם העכשווי. טיפול תרופתי ביל"דיכול למנוע דליפה זאת אבל נצטרך למחקרים נוספים כדי לכלול מספר גדול יותר של משתתפים עם יל"ד ולתקופה ארוכה יותר לחקר מטרה זאת. אוסיף, שהיות המחקר מסוג "חתך" אינו יכול לקבוע סיבתיות.