מטרת המחקר הספרדי- פורטוגזי- איטלקי – ברזילי היתה לבדוק את השפעת לחץ הדם ביום, בלילה והירידה הלילית בלחץ הדם על החיזוי של אי ספיקת הלב. לשם מטרה זאת בוצע עיבוד של 5 עוקבות שכללו 15,526 חולי יל"ד מטופלים שעברו 625 אירועי אי ספיקת לב במטה-אנליזה. החישוב היה יחסי הסיכון המצורפים וסטיית תקן 1 שעולה במאפייני לחץ הדם שחושב לכל עוצבה. לאחר עיבוד אישי ולאחר תיקנון למשתנים נלווים נמצא שלחץ הדם במרפאה היה חזאי מובהק (1.20), הלחץ הסיסטולי ביום היה חזאי מובהק (1.34), הלחץ הסיסטולי הלילי (1.43 מובהק), הלחץ הדיאסטולי הלילי (1.26 מובהק) ושיעור הירידה בלחץ הדם הלילי (1.25 אחוזים ומובהק) היו כולם קשורים באי ספיקת לב. גם לאחר תיקנון ללחץ היומי או הלילי התוצאות הקליניות לא השתנו. כאשר לחצי הדם במרפאה, ביום ובלילה תוקננו ביחד נשארו הלחץ הסיסטולי הלילי (1.43 מובהק) והלחץ הדיאסטולי הלילי (1.37 מובהק) קשורים בסיכון לאי ספיקת הלב. השונות על פני העוקבות הוסברה ע"י לחץ הדם, מגדר ומשך המעקב. בעיבודי רגישות ללחצי הדם ביום ובלילה לא היתה לאף מחקר השפעה רלבנטית על כל ההערכות. לבדיקת אפקט המגירה (publication bias) ובתיקנון למחקרים חסרים הלחץ הסיסטולי במרפאה איבד את המובהקות אבל הלחץ הסיסטולי ביום ולחצי הדם הסיסטולי והדיאסטולי הליליים נשארו קשורים באופן מובהק עם אי ספיקת הלב.
Coccina F, Salles GF, Hermida RC, et al. Impact of Daytime and Nighttime Blood Pressure and Nocturnal Blood Pressure Fall on Heart Failure Risk in Treated Hypertension. Am J Hypertens. 2025 Jan 13. Epub ahead of print.
הערה:
הממצאים העיקריים במטה-אנליזה הנוכחית ביחס לחיזוי אי ספיקת לב הם: 1. ללחץ הסיסטולי יש השפעה גדולה מהדיאסטולי. 2. בעיבוד אישי נמצא שגם לחץ הדם ביום וגם בלילה קשורים בתוצאים גבוהים יותר מלחץ הדם במרפאה. 3. כאשר מבצעים תיקנון משותף ללחצי הדם במרפאה, ביום ובלילה נשארים הלחץ הסיסטולי והדיאסטולי בלילה קשורים בתוצאים ממצא -שמניח שלחץ הדם בלילה חזק יותר מלחץ הדם ביום. הממצאים שלחץ הדם ביום ובלילה עולים על לחץ הדם במרפאה בחיזוי תוצאים של יל"ד הם בקו אחד גם עם אי ספיקת לב אם כי עדיין קיים ויכוח אם לחץ הדם הלילי הוא חזק יותר. לחץ הדם בלילה נמדד בשכיבה וללא תנועות בעוד שלחץ הדם ביום נמדד תוך פעילויות שונות. עלייה בלחץ הדם הלילי קשורה לא רק בגיל אלא גם בהפרעה אוטונומית, בדום נשימה בשינה, ברגישות לנתרן ובמחלות נלוות שתורמות לסיכון CV מוגבר. השפעת הטיפול התרופתי ביל"ד שמתרחשת לרוב בשעות הבוקר יכולה להשפיע באופן שונה על לחצי היום והלילה והיא מינימלית בלילה. לחץ הדם הלילי הוא חזק יותר מאשר הלחץ היומי בחיזוי אי ספיקת הלב. לחץ הדם הוא הגבוה ביותר במשך היום שמכסה כ – שני שליש מ- 24 שעות כך שקשה להניח שהוא אינו חשוב. למעשה, הוא קשור בסיכון לאי ספיקת לב כאשר העיבוד הוא אישי. מכאן, נתוני המחקר הנוכחי מניחים שניטור לחץ הדם חייב להתבצע במשך 24 שעות למרות עליונות לחץ הדם היומי והלילי מעל חזאים אחרים לאי ספיקת הלב. מחקר TIME (Treatment in Morning versus Evening) הראה שאין כל הבדל ביעילות התוצאים אם הטיפול התרופתי ניטל בבוקר או בערב. מצד שני, אם מסתכלים על תוצאים ספציפיים במחקר הנוכחי נמצא שטיפול בערב מוריד באופן מובהק את האישפוזים והתמותה מאי ספיקת הלב ב – 21% ומעניין לדעת האם מינונים בבוקר או בערב או שניהם ישפיעו בצורה אחרת על התוצאים הספציפיים. מחקרים עתידיים אמורים להבהיר נושא זה. כמו מרבית המחקרים שנערכים בתקופה האחרונה גם מחקר זה הוא תצפיתי ואינו מצביע על סיבתיות.