מטרת הסקירה שבוצעה ע"י חוקרים מקנדה היתה לבדוק איך מחלת כלי הדם הקטנים במוח קשורה עם יל"ד וירידה קוגניטיבית במיוחד, בהקשר להבדלים מגדריים. ראיות חזקות תומכות בקשר בין יל"ד וירידה קוגניטיבית, של יל"ד ומחלת כלי הדם הקטנים המוחית, ומחלת העורקים הקטנים המוחיים וירידה קוגניטיבית בשני המגדרים. עיבודים מרובדי- מגדר מראים שבהשוואה לגברים יל"ד גורם לירידה חמורה יותר בקוגניציה בנשים כנראה בגלל קשר חזק יותר עם מחלת כלי הם הקטנים המוחיים בנשים בהשוואה לגברים כאשר שכיחות זאת והתקדמות הנזק בהם היא גדולה יותר בנשים בגיל המתקדם. יתרה מכך, הקשר בין יל"ד ומחלת כלי הדם הקטנים המוחית הוא חזק יותר בנשים כמו הקשר בין יל"ד וירידה קוגניטיבית. לכן, התמקדות על יל"ד ומחלת כלי הדם הקטנים המוחית כמנגנון פתופיזיולוגי לירידה הקוגניטיבית יכולה לחשוף דרכי טיפול חדשים שיהיה ספציפיים לפגיעות במוח.
Kaur A, Ricciardelli S, Rajah N, Pilote L. Sex differences in the association between hypertension, cerebral small vessel disease and cognitive decline: a narrative review. J Hypertens. 2025 Mar 3. Epub ahead of print.
הערה
בסקירה זאת נמצא קשר מובהק בין יל"ד וירידה קוגניטיבית על פני מסלול החיים. נמצא גם שהאפידמיולוגיה של יל"ד היא שונה בין המגדרים. למרות השכיחות הגדולה של יל"ד בקרב גברים העלייה תלויית-הגיל בנשים באבחנה של יל"ד היא תלולה יותר בהן בעיקר, לאחר גיל 60. בנוסף, יל"ד קשור בירידה בתחום הקוגניציה יותר בנשים לעומת גברים בגיל הביניים. להורמונים מגדריים, הפרעות ביל"ד, הריון וחדילת אורח (מנופאוזה) יש תפקיד חשוב בהבדלים אלו בעיקר, בגלל ההשפעה המגינה של אסטרוגן כנגד יל"ד לפני חדילת האורח וכנראה השפעות ארוכות טווח של הפרעות היפרטנסיביות בהריון על הקוגניציה. יל"ד מראה לעתים קרובות פנוטיפ לבבי בגברים בעוד שבנשים הוא וסקולרי. נמצאו גם קשרים חזקים בין יל"ד וירידה קוגניטיבית, יל"ד ומחלת כלי הדם הקטנים במוח ובין מחלת כלי הדם הקטנים במוח לירידה קוגניטיבית בשני המגדרים. לכן, מניחים הסוקרים שמחלת כלי הדם הקטנים במוח יכולה להיות גורם פתופיזיולוגי אפשרי לירידה בקוגניציה בגלל לחץ דם גבוה. יל"ד מגדיל את הסיכון למחלת כלי הדם הקטנים במוח, להפרעה קוגניטיבית ולדמנציה. שינויים במבנה המוח כמו עלייה בהאדרת נפח החומר הלבן ונפח מוח קטן בקשישים יכולה לתרום לירידה קוגניטיבית בחיים המאוחרים. הבדלים מגדריים בעומס הפגיעה בכלי הדם הקטנים במוח כמו נפח גדולה יותר של האדרת החומר הלבן במסילות הקשורות בנשים לעומת אוטמים לקונריים וקורטיקליים וגם לאטרופיה מוחית בגברים. דווח שהשכיחות של מחלת כלי הדם הקטנים במוח היא גבוהה יותר בנשים וגם ההתקדמות בשיעור מחלת כלי הדם הקטנים במוח. מצד שני, הידע על הבדלים מגדריים בפתולוגית מחלת כלי הדם הקטנים שתורמים להבדלים מגדריים בקוגניציה הוא מוגבל. ויתרה מכך, נשים הם יותר פגיעות למחלות בעיקר בגלל שכיחות גדולה יותר של מחלת כלי הדם הקטנים במוח, התקדמות של פגיעות חמורות יותר וקשר חזק יותר עם יל"ד שהוא גורם הסיכון העיקרי למחלת כלי הדם הקטנים אלא שלא ברור עדיין האם הבדלים פתולוגיים מגדריים במחלה זאת תורמים להבדלים מגדריים בקוגניציה. ההנחה היא שנשים עם יל"ד נוטות יותר לפתח מחלת כלי הדם הקטנים במוח שיכולים לגרום לירידה בקוגניציה. אפשרות אחרת היא שלנשים יש אריכות ימים גדולה יותר מגברים אלא שלא הוכח בתוצאי המוח כמו דמנציה שהבדלים מגדריים אלו שנשארו בנשים בחיים לא שוללים אפשרות להשפעות מנגנונים ביולוגיים כולל מחלת כלי הדם הקטנים. המגבלה העיקרית היא שיטת הסקירה הסיסטמית שכוללת הערכה פורמלית עם הטיה בסיכון ובאיכות הראיות.