מטרת מחקר העוקבה ארוך הטווח שנערך במילאנו היתה לבדוק האם הקשר בין לחץ הדם והתמותה בקשישים משתנה ע"י הגיל והמצב התיפקודי והקוגניטיבי. נכללו במחקר 1,587 קשישים בגיל 75 ומעלה (גיל ממוצע 82 עם טווח 75-101) שעברו פרט למעקב לחץ הדם גם בדיקת MMSE (Mini-Mental State Examination) ו – ADL (Basic Activities of Daily Living). כל העיבודים עברו תיקנון לגורמים סוציו-דמוגרפיים, מחלות נלוות ותרופות. במעקב בן 10 שנים נפטרו 1,046 מהקשישים. היחס בין לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי היה בצורת U: לחץ דם סיסטולי של 165 ממ"כ ודיאסטולי של 85 ממ"כ היו קשורים בתמותה הנמוכה ביותר. קשישים עם לחץ סיסטולי מתחת ל – 120 ממ"כ היו בסיכון מובהק וגבוה פי 1.64 ואלו עם לחץ דם בין 120-139 ממ"כ היו בסיכון מובהק וגבוה פי 1.32 לתמותה בהשוואה לקשישים עם לחץ דם סיסטולי בין 160-179 ממ"כ. לחץ דם סיסטולי גבוה יותר בקשישים עם לחץ דם סיסטולי מתחת ל – 180 ממ"כ, היה קשור בתמותה נמוכה יותר באלו עם הפרעה ב – ADL ו – MMSE אבל לא באלו עם ערכים תקינים של מדדים אלו. הגיל לא שינה את הקשר בין לחץ הדם הסיסטולי והתמותה.
Ogliari G, Westendorp RG, Muller M, et al. Blood pressure and 10-year mortality risk in the Milan Geriatrics 75+ Cohort Study: role of functional and cognitive status. Age Ageing. 2015;44:932-7.
הערת פרופ' יודפת
כל ההנחיות שקיימות כיום לטיפול ביל"ד מתייחסות לגיל בלבד כאשר חלקן מתייחסות לקשישים מגיל 80 ומעלה פרט להנחיית שמכונה JNC 8 שבה קשישות היא מעל גיל 60. אין אף הנחייה שמתייחסת למצב התיפקודי והמנטלי של הקשישים שנובע לרוב גם ממחלות נלוות שקשורות בשבריריות של הקשישים. השאלה החשובה ביותר היא האם ההתייחסות שלנו לחולי יל"ד (למעשה לכל המחלות) צריכה להתבסס רק על הגיל הכרונולוגי ולא על הגיל הביולוגי? המחקר הנוכחי מנסה לענות על השאלה האם הקשר בטיפול ביל"ד משתנה בחולים שבריריים? קיימים דיווחים במספר מחקרים קודמים שלחץ דם גבוה בחולים שבריריים קשור בתמותה נמוכה יותר מאשר לחץ דם נמוך יותר וטיפול להורדת לחץ הדם מעלה את התמותה. במחקר הנוכחי נמצא שהתמותה ל – 10 שנים בקשישים בגיל 75 ומעלה שסובלים מהפרעה תיפקודית ונפשית היא בצורת U כאשר ערך של 165/85 ממ"כ קשור בסיכון הנמוך ביותר. ההסבר האפשרי לממצאים אלו הוא שזילוף נמוך של הדם לאברים חיוניים כמו הלב והמוח קשורים בסיכון מוגבר לתמותה. נמצא שהיפוטנסיה אפיזודית קשורה בהפרעה בזילוף הכלילי וסמנים לנזק במוח. מצד שני, לחץ דם סיסטולי גבוה נמצא כקשור בסיכון נמוך לאירוע מוחי בקשישים מעל גיל 85 עם הפרעה גופנית ונפשית. הבעייה המעשית היא כיצד יכול רופא טרוד לבצע את שני המבחנים שבוצעו במחקר הנוכחי? ברור שאין בעייה לקבוע שהקשיש הוא שברירי אם הוא פעיל, שוכב או ישן מרבית היום ואינו מתעניין בסובב. אצל החולים הקשישים שמגיעים למרפאה ניתן אולי לבצע מבחן מהירות הליכה מבלי למדוד זמן אלא לפי ההתרשמות הסובייקטיביות שלנו. זה אינו אידיאלי אבל חשוב מאד בהתייחסותנו לטיפול בחולה זה.