מטרת מחקר הנוכחי היתה לבדוק את ההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול הנמרץ (נמוך מ -120 ממ"כ של הלחץ הסיסטולי על ההיארעות של תמותה CV ותמותה מעל סיבה בחולי יל"ד מגיל 50 ומעלה ועם סיכון CV מוגבר ללא סוכרת או היסטוריה של שבץ מוחי. נתוני התצפית משנת 2016 ועד 2020 נלקחו מאינדקס התמותה הלאומי של ארה"ב. במחקר עצמו נכללו 9,361 משתתפים אקראיים בגיל ממוצע של 67.9 ומתוכם היו 3,332 נשים (35.6%). כזכור, במעקב חציוני של 3.3 שנים נמצא שטיפול נמרץ להורדת לחץ הדם הניב תועלת בתמותה ה- CV (יחס סיכון מובהק של 0.66) ובתמותה מכל סיבה (יחס סיכון מובהק של 0.83). עם כל זאת, בחציון המעקב המלא של 8.8 שנים לא נמצאה כל ראייה ארוכה לתועלת בתמותה ה – CV )יחס סיכון לא מובהק של 1.02) ובתמותה מכל סיבה (יחס סיכון לא מובהק של 1.08). לחץ הדם הסיסטולי המוערך בקבוצת הטיפול הנמרץ עלה תוך 5 שנות מעקב באופן מובהק מ – 132.8 ממ"כ ל – 140.4 במעקב של 10 שנים לאחר הרנדומיזציה.
Jaeger BC, Bress AP, Bundy JD, et al. Longer-Term All-Cause and Cardiovascular Mortality With Intensive Blood Pressure Control: A Secondary Analysis of a Randomized Clinical Trial. JAMA Cardiol. 2022 Oct 12. Epub ahead of print.
הערה
תוצאות המעקב אינן מפתיעות היות לאחר גמר המחקר לא בוצע כל טיפול נמרץ ואין ספק שהדבקות של המשתתפים בטיפול התרופתי שקיבלו תוך המחקר ירדה ועמה עלייה בלחץ הסיסטולי והסיכון לתמותה CV ותמותה מכל סיבה. איננו יודעים האם גם הסיכון של התחלואה ה – CV עלתה. לא ידוע גם אלו תרופות נטלו משתתפי הטיפול הנמרץ לאחר גמר המחקר ולכן אין לדעת את הסיבה לעלייה בלחץ הדם. סיבה נוספת היא שהיעד הסטנדרטי להורדת לחץ הדם הסיסטולי שאליו התייחסו הרופאים שהמשיכו בטיפול בחולים אלו היה נמוך מ – 140 ממ"כ וההנחיות להורדתו מתחת ל – 130 ממ"כ פורסמו רק בשנת 2017. מאמר המערכת מתרכז על פירושם של נתונים אלו לאסטרטגיות מבוססות-קהילה כדי להשיג איזון ממושך של גורם הסיכון החשוב הזה למניעת אירועים CV בעולם האמיתי שבו שיעור גבוה באוכלוסייה אינו מאוזן בגלל חוסר היענות מספיקה אבל גם בגלל חוסר במעקב רציף של הרופאים והמטופלים. שיטה אחת היא לעבור לתקשורת ביניהם בעזרת האינטרנט והאחרת היא להעסיק פעילי בריאות בקהילה לניטור ולחיזוק את איזון לחץ הדם.