מטרת המחקר מסוג "חתך" שבוצע בארה"ב היתה להשתמש במדגם מבוסס-אוכלוסייה תוך שימוש בסטנדרט הזהב של הנתרן בשתן כדי לכמת את המידה שבה היה הנתרן קשור באופן עצמאי עם איזון לחץ הדם בחולי יל"ד. נכללו במחקר 1,568 מבוגרים מ – Heart Follow-Up Study שמבוסס על מדגם מייצג של אוכלוסיית ניו-יורק שנערך בשנת 2010. החולים אספו שתן במשך 24 שעות (למדידת נטילת הנתרן) ולחץ הדם נמדד ביחד עם מדידות אנתרופומטריות אחרות. לחץ דם הוגדר שווה או מעל 140/90 ממ"כ (עם התייחסות לסיסטולי ולדיאסטולי בנפרד או ביחד) או מטופלים ביל"ד. השכיחות של יל"ד היתה 30.8% מהם 64.6% היו מודעים לקיומו, 56.3% היו מטופלים ו – 40.3% היו מאוזנים. ממוצע נטילת הנתרן באלו עם יל"ד היתה 3,564 מ"ג ליום. לאחר עיבודים סטטיסטיים נמצא שכל ירידה של 500 מ"ג בהפרשת נתרן במשך היממה היתה קשורה בסיכוי גדול ומובהק של 18% ללחץ דם מאוזן. בחולי יל"ד שלא היה מאוזן נמצא שנטילת נתרן היה גבוהה ב – 55% מהגבול העליון של רמת הנתרן המומלצת של 2300 מ"ג ליום.
Elfassy T, Chamany S, Bartley K, et al. Lower 24-h urinary sodium excretion is associated with hypertension control: the 2010 Heart Follow-Up Study. J Hum Hypertens. 2019 Nov 11. [Epub ahead of print]
הערת פרופ' יודפת
הבאתי מחקר זה למרות המגבלות הרבות שלו כדי להראות שנראה שקיים קשר בין צריכת מלח ליל"ד ולאיזונו. ניתן ליחס את הקשר בין צריכה נמוכה יותר של נתרן ואיזון לחץ הדם לפחות באופן חלקי, ברגישות גדולה יותר למלח באלו עם יל"ד לבין אלו ללא יל"ד. מעניין שבחולי יל"ד מטופלים בדיורטיקה נמצא שכל ירידה של 500 מ"ג בהפרשת הנתרן היתה קשורה בסיכוי גדול יותר של 37% ללחץ דם מאוזן. החוקרים מציינים שאינם יכולים להחליט האם ממצאים אלו משקפים קשר אמיתי או שהם מצביעים על הטיות במדידת הנתרן בקרב אלו שמטופלים בדיורטיקה. מגבלות המחקר הן רבות. ראשית, מהיותו מסוג "חתך" לא ניתן לקבוע סיבתיות. שנית, לחץ הדם נמדד רק פעם אחת במרפאה אם כי הוא נקבע ע"י 3 מדידות ב מכשיר אוסצילומטרי ושלישית, רמת הנתרן בשתן הסתמכה על מדגם חד-פעמי. במחקר רב-לאומי שכלל מעל 90 אלף משתתפים (Lancet. 2018;392:496-506) נמצא שממוצע לחץ הדם הסיסטולי עלה ב – 2.86 ממ"כ לכל עלייה של 1 גרם על פי ממוצע צריכת הנתרן אבל הקשר החיובי נמצא רק בקרב אוכלוסיות בשלישון העליון של צריכת הנתרן.