מטרת העיבוד לאחר מעשה של מחקר ASCOT (Anglo-Scandinavian Outcome Trial) היתה לבדוק האם דמנציה או שבץ מוחי היו קשורים בשיטות שונות להורדת לחץ הדם, בטיפול באטורבסטטין או בפלצבו, בממוצע לחץ הדם, בשונות שלו ובממוצע רמות הכולסטרול. במחקר המקורי נכללו חולי יל"ד עם לפחות 3 גורמי סיכון CV שהוקצו אקראית לטיפול מבוסס-אמלודיפין או מבוסס-אטנולול להורדת לחץ הדם מתחת ל – 140/90 ממ"כ למשך 5.5 שנים. חולים עם רמת כולסטרול כללית של 6.5 ממול/ליטר (117 מ"ג) או יותר הוקצו אקראית לאטורבסטטין במינון של 10 מ"ג למשך 3.3 שנים. ממוצע ה – LDL, לחץ הדם וסטיית התקן של לחץ הדם חושבו החל מ – 6 חודשים מתחילתו ועד לסוף המחקר. בעיבוד הנוכחי נבדק הקשר של אותם חולים שהיו מבריטניה לנתונים האלקטרוניים של הבריאות הלאומית כדי לבדוק תמותה ואישפוזים בבתי חולים כלליים או לחולי נפש. נערך מעקב של 21 שנים ב – 7,300 מתוך 8,580 משתתפים בריטיים. לא נמצאה בעיבוד כל השפעה מובהקת של הטיפול באטורבסטטין על היארעות של שבץ מוחי או דמנציה. ממוצע הכולסטרול הכללי לא היה קשור בשבץ מוחי או דמנציה במשך המעקב. הטיפול מבוסס-אמלודיפין לעומת הטיפול מבוסס-אטנולול למשך 5.5 שנים הוריד את השבץ המוחי באופן מובהק (443 לעומת 522, יחס סיכון מתוקנן 0.82) אבל לא את הדמנציה. שונות לחץ הדם היתה קשורה בסיכון גבוה יותר ומובהק לדמנציה (יחס סיכון של 1.14 לכל 5 ממ"כ) ולשבץ מוחי (יחס סיכון מובהק של 1.21 מתוקנן לממוצע לחץ הדם).
Whiteley WN, Gupta AK, Godec T, et al. Long-Term Incidence of Stroke and Dementia in ASCOT. Stroke. 2021 Jul 1: Epub ahead of print.
הערת פרופ' יודפת:
במעקב בן 20 שנה של מחקר ASCOT נמצא שטיפול מבוסס-אמלודיפין הוריד את הסיכון היחסי של אירועים מוחיים ב – 18% בהשוואה לטיפול מבוסס אטנולול. לא נמצא שטיפול מבוסס-אמלודיפין למשך 55 שנים הוריד את השכיחות של דמנציה לאחר 20 שנה למרות ששונות בלחץ הדם היתה קשורה בהיארעות גבוהה יותר של דמנציה וטיפול מבוסס- אמלודיפין היה קשור בשונות נמוכה יותר. נמצא גם שהטיפול בסטטין למשך 3.3 שנים לא השפיע על ההיארעות של שבץ מוחי ודמנציה במשך 20 שנה. קיימים מספר מנגנונים אפשריים סיבתיים פרט לאפשרות להטייה מקרית. יתכן שקיימת השפעה לטובה על ההיארעות של שבץ מוחי לאחר הורדה מוקדמת של גורמי הסיכון בשלבי הביניים כמו ע"י טיפול בפרפור פרוזדורים או בנזק לאנדותל. הפחתה של אירועים מנטרלים בזמן המחקר יכולה להוריד את האירועים לאחר המחקר ע"י הפסקה בטיפולי מניעה או בגלל ליקויים בבריאות. ממוצע לחץ הדם בכל זמן במחקר הנוכחי לא היה קשור בדמנציה לאחר תיקנון להשפעה המערפלת של הגיל. למרות זאת, ערך גבוה של הלחץ הסיסטולי נמצא כקשור חזק בדמנציה כאשר נמדד שנים רבות לפני האבחנה, ממצא- שתומך בקשר מובהק עם דמנציה כאשר ממוצע לחץ הדם נמדד לפחות 10.5 שנים לפני האבחנה שלה. שונות גדולה יותר היתה קשורה בהיארעות גבוהה יותר של דמנציה בעיקר כאשר הדמנציה היא וסקולרית. שונות גדולה יותר נובעת לרוב בקשיות קשורת-גיל של העורקים הגדולים ואיבוד התיפקוד של רפלקס הבארו. לתרופות נגד יל"ד יש השפעה מעטה על הורדת השונות למרות שלחסמי תעלות הסידן הדיהידרופירידינים יש השפעה מתונה. בעיבוד הנוכחי לא נמצאה כל השפעה של הטיפול מבוסס-אמלודיפין על ההיארעות של דמנציה כנראה בגלל משך זמן קצר של טיפול, השפעה מתונה של אמלודיפין על השונות בלחץ הדם תוך המחקר או בגלל טיפול דומה בלחץ הדם בין שתי הקבוצות לאחר סיום המחקר. היעדר כל השפעה של טיפול בסטטין על סוגי השבץ המוחי נמצאה גם במחקרים תצפיתיים למרות שרמות גבוהות של LDL נמצאו כקשורות בשכיחות גדולה יותר של שבץ מוחי איסכמי ושכיחות נמוכה יותר של שבץ מוחי דימומי במחקרים תצפיתיים גדולים שהתפרסמו לאחרונה. חוסר בכל השפעה של ערכים גבוהים מוקדמים של LDL על ההיארעות של דמנציה נמצא גם בעיבודים של מחקרים תצפיתיים קודמים.