האם כל כמה שחומרת דום הנשימה החסימתי בשינה גדולה יותר כך גדולה יותר קשיות העורקים בחולי יל"ד עמיד לטיפול?

מטרת המחקר מסוג "חתך" שבוצע בברזיל היתה להעריך את הקשר בין קשיות עורקי האאורטה וחומרת דום הנשימה החסימתי בשינה בחולי יל"ד עמיד לטיפול. החולים נבדקו ע"י פוליסומנוגרפיה, מהירות גל הפעימה ו – ABPM. נכללו במחקר 376 חולים בגיל ממוצע 63, 31% גברים. דום נשימה חסימתי בינוני/חמור אובחן בקרב 214 חולים (57%), 63 חולים (17%) סבלו מקשיות האאורטה. לחץ דם אמבולטורי שלא היה מאוזן (עמידות אמיתית) נמצא בקרב 215 חולים (57.2%) ובתוכם אובחנו 113 כסובלים מדום נשימה בינוני/חמור. עיבוד החולים על פי דום נשימה קל, בינוני וחמור הראה עלייה הדרגתית במהירות גל הפעימה (8.19, 8.52 ו- 8.67 בהתאמה. ע"י סיווגם לשתי קבוצות: 1. ללא דום נשימה/דום נשימה קל 2. דום נשימה בינוני/חמור נמצאו ערכים גבוהים ומובהקים יותר בקבוצה 2 בעיקר באלו עם יל"ד עמיד לטיפול אמיתי, בנשים ובאלו עם יל"ד סיסטולי שאינו מאוזן.

Roderjan CN, de Hollanda Cavalcanti A, Cortez AF, et al. Association between arterial stiffness and sleep apnoea in patients with resistant hypertension. J Hum Hypertens. 2022 Jan 7. Epub ahead of print.

הערה

יל"ד עמיד לטיפול קשור בסיכון גדול יותר לדום נשימה חסימתי בשינה. דום נשימה בשינה וקשיות האאורטה שנמדדת ע"י מהירות גל הפעימה הם גורמי סיכון עצמאיים לאירועים CV.

זהו המחקר הראשון שמראה שביל"ד עמיד לטיפול קיימת עלייה מתקדמת במהירות גל הפעימה עם חומרת דום הנשימה בשינה בעיקר בנשים, בחולים עם יל"ד עמיד לטיפול ובאלו עם דפוסי לחץ דם לילי בלתי תקינים. קשרים אלו נראים כדו-כיווניים היות ודום הנשימה מעלה את לחץ הדם ע"י פעילות סימפתטית מוגברת בעוד שעלייה ברמת לחץ הדם גורמת לגירוי-יתר של המערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון עם הצטברות של נוזל בדרכי הנשימה העליונים שמחמירה את דום הנשימה בשינה. על קשר תלוי- מינון בין חומרת  דום הנשימה ורמות גבוהות של לחץ דם דווח לאחרונה. בנוסף, לשני המצבים הקליניים שנבדקו יש גורמי סיכון דומים כמו עלייה בגיל והשמנה. אינטראקציה בין גורמי סיכון אלו ומסילות פתופיזיולוגיות שמשפיעות על דרכי הנשימה העליונים והקיר הוואסקולרי ביחד עם הזדקנות, עלייה במשקל והפסקות הנשימה גורמות לעלייה בלחץ הדם ולקשיות העורקים. הפרעות בחילוף הגז גורמות בעיקר לעלייה ברמת הקטכולאמינים, לירידה בפעילות הפאראסימפתטית, לעלייה בלחץ הדם ובדופק, לעלייה בלחץ על קיר החדר השמאלי, לדחק חימצוני עם ירידה בתחמוצת החנקנית, לדלקת ולהפרעה בתיפקוד האנדותל. עלייה בהינע הסימפתטי המרכזי קשור ג"כ להפרעה בדפוס לחץ הדם בדום נשימה עם עלייה בלחץ הדם הלילי ושכיחות גדולה של דפוס ה – non dipper. במחקר שפורסם לאחרונה שבדק את הקשר בין דום נשימה בשינה, קשיות העורקים ודפוס ה – non-dipper בחולי יל"ד נמצא שקשר זה קיים לללא קשר למגדר המשתתפים. היות המחקר מסוג חתך אינו מאפשר קביעת סיבתיות בקשר בין דום הנשימה הלילי לבין קשיות העורקים בחולי יל"ד עמיד לטיפול.