מטרת המחקר שבוצע בארה"ב היתה לבדוק האם הורדה נמרצת של לחץ הדם קשורה בהורדת הסיכון למחלת אלצהיימר. הנתונים נאספו מהמרכז הלאומי לאלצהיימר בו בוצע עיבוד להישרדות של קשישים עם קוגניציה תקינה בבסיס וטיפול ביל"ד. בנוסף, נבדקה ההנחה שאיזון לחץ הדם הסיסטולי מתחת ל – 120 ממ"כ באלו שסובלים מדיכאון קשור עם סיכון נמוך לאלצהיימר. בסריקה של כלל המטופלים ביל"ד (4,505 חולים) נמצאו 298 (6.6%) שפיתחו מחלת אלצהיימר לאורך חציון מעקב של 4.2 שנים. מתוכם אותרו 1,327 שסבלו גם מדיכאון ו – 152 (11.5%) שפיתחו אלצהיימר. טיפול נמרץ להורדת לחץ הדם לא היה קשור באופן מובהק בסיכון לאלצהיימר במדגם הכללי. מצד שני, טיפול נמרץ באלו שסבלו גם מדיכאון היה קשור בעלייה מובהקת של הסיכון לאלצהיימר בהשוואה לבקרה (121-139 ממ"כ).
Yeung A, Kiss A, Gallagher D. Intensive control of hypertension and risk of Alzheimer's dementia in older adults with depression [published online ahead of print, 2020 Apr 12]. Int J Geriatr Psychiatry.
הערת פרופ' יודפת
הממצא שהורדת לחץ הדם הסיסטולי מתחת ל – 120 ממ"ד בחולי יל"ד שסובלים מדיכאון לעומת אלו ללא דיכאון קצת מפתיע. במחקר SPRINT MIND נמצא שהורדת לחץ הדם מתחת ל – 120 ממ"כ לא הורידה את הסיכון לדמנציה אבל הוריד את הסיכון הכללי להפרעה קוגניטיבית קלה. החוקרים מציינים שבמחקר הנוכחי נכללו אנשים עם דיכאון בשלב האחרון של החיים שנמצאים בסיכון מוגבר לאלצהיימר. חולים שסובלים מדיכאון בגיל המאוחר סובלים לרוב גם ממחלות צרברו-וסקולריות, TIA או שבץ מוחי, משנות עישון ומצריכת אלכוהול מופרזת ונמצאים לכן בסיכון גדול יותר לאלצהיימר. החוקרים משערים שקיימת ירידה בסבילות להורדה נמרצת לאיזון לחץ הדם ולכן קיימת עלייה בפתולוגיה הווסקולרית שמעלה את הסיכון לאלצהיימר. באחד המחקרים נמצא שהורדה מהירה יותר של לחץ הדם הסיסטולי היתה קשורה בעליית מספר האוטמים במוח. נמצא גם שאנשים עם דיכאון סובלים משיעור גדול יותר של צניחה תנוחתית בלחץ הדם. גם השימוש בתרופות נוגדות-דיכאון יכול להעלות את הסיכון בעיקר אלו עם תכונות אנטי-כולינרגיות לעומת תרופות ממשפחת ה – SSRI שלהן יש השפעה לטובה. היות המחקר רטרוספקטיבי ותצפיתי אינו מאפשר כמובן לקבוע סיבתיות וקיימת אפשרות הפוכה שהשינויים במוח שגורמים לאלצהיימר גורמים גם לדיכאון בחיים המאוחרים.