מטרת המטה-אנליזה שבוצעה ע"י חוקרים ממדינות שונות היתה לבדוק את הקשר תלוי –תגובת-מינון בין הנתרן ושינויים בלחץ הדם תוך בדיקת משך ההתערבות. נכללו במטה-אנליזה 133 מחקרים שהיו אקראיים (27,197 משתתפים) שהישוו רמות שונות של צריכת נתרן בקרב אוכלוסיות מבוגרות עם צריכת מלח תוך בדיקת הפרשת נתרן בשתן במשך 24 שעות. ממוצע הירידות (ירידה בצריכת הנתרן לעומת צריכה רגילה) של נתרן בשתן (130 מ"מול), הירידה בלחץ הדם הסיסטולי (4.26 ממ"כ) והדיאסטולי (2.07 ממ"כ) (כולם מובהקות). כל ירידה של 50 מ"מול בהפרשת נתרן בשתן במשך 24 שעות היתה קשורה בירידה של 2.12 ממ"כ בלחץ הסיסטולי ו – 0.33 ממ"כ בלחץ הדיאסטולי (כולם מובהקות). הירידות בלחץ הדם ניצפו בתתי-מערכות באוכלוסיות שונות שנבדקו, כולל היפרטנסיביים ונורמוטנסיביים,. ירידה דומה בהפרשת נתרן בשתן היתה קשורה בירידה גדולה יותר בלחץ הסיסטולי בקשישים, באוכלוסיות שאינן לבנות ובאלו שלחץ דמם הבסיסי היה גבוה יותר. כל ירידה של 50 מ"מול בהפרשת הנתרן במחקרים שנמשכו פחות מ – 15 יום היתה קשורה בירידה מובהקת של 1.05 ממ"כ בלחץ הסיסטולי שהיא פחות ממחצית הירידה המובהקת של 2.13 ממ"כ במחקרים ארוכים יותר. חוץ מזה, לא נמצאו כל קשרים בין משך המחקר והירידה בלחץ הסיסטולי.
Huang L, Trieu K, Yoshimura S, et al. Effect of dose and duration of reduction in dietary sodium on blood pressure levels: systematic review and meta-analysis of randomised trials. BMJ. 2020 Feb 24;368:m315.
הערת פרופ' יודפת
השאלה הראשונה שעלתה במוחי היא שהממצאים במטה-אנליזה מראים אמנם (אחרי ויכוחים בעד ונגד השפעת צריכת מלח), שירידה בצריכתו מורידה את לחץ הדם לא רק בחולי יל"ד אלא גם באלו עם לחץ דם תקין אבל האם ממצאים אלו מוליכים גם לירידה בתחלואה והתמותה ה – CV? Suzanne Oparil מאוניברסיטת אלבמה טוענת שלא בכל המקרים היה איסוף שתן של 24 שעות ובחלק מהמחקרים בדיקת השתן היתה מדגמית עם אפשרות לצריכה נמוכה מאד של נתרן, גירוי המערכת רנין-אנגיוטנסין ועלייה בלחץ הדם. בנוסף, היא אינה מאמינה שלצריכת מלח נמוכה בבריאים יש משמעות רפואית כל שהיא. רק 19% מהמחקרים שנכללו היו ארוכים מ – 30 יום ורק 4 היו ארוכים מ – 6 חודשים. לצערי, ממצאי מטה-אנליזה זאת אינם תורמים לוויכוח האם לצריכת מלח נמוכה יש תרומה להורדת התחלואה והתמותה ה – CV.