פציעה חמורה במלחמות בעיראק ובאפגניסטן קשורה בהתפתחות מאוחרת של יל"ד, מחלה כלילית, סוכרת ומחלת כליות כרונית.

מטרת המחקר האמריקאי היתה לבדוק תוצאה ארוכת-טווח בחיילים שנפצעו במלחמות אלו והקשר בין סמנים של חומרת הפציעה להתפתחות מאוחרת של יל"ד, מחלה כלילית, סוכרת ומחלת כליות כרונית.

במחקר העוקבה הרטרוספקטיבי נכללו 3,846 חיילי צבא ארה"ב שנפצעו באופן חמור במלחמות אלו מ – 1 לפברואר 2002 ועד 1 לפברואר 2011. בעיבוד נמצא שכל עלייה ב – 5 נקודות במדד חומרת הפציעה היתה קשורה בעלייה של 6% בשיעור ההיארעות של יל"ד, ב – 13% עלייה במחלה כלילית וסוכרת וב – 15% עלייה במחלת כליות כרונית (כולן מובהקות) לאחר תיקנון לגורמים אחרים (גיל, גזע, לחץ הדם הממוצע, מהירות הדופק, הימצאות של כוויה ופציעה כלייתית חדה).

פציעה חדה בכליות היתה קשורה בעלייה של 66% בשיעור יל"ד וכמעט פי 5 בשיעור ההתפתחות של מחלת כליות כרונית.

Stewart IJ, Sosnov JA, Howard JT, et al. Retrospective analysis of long term outcomes after combat injury: A hidden cost of war. Circulation. 2015 Nov 2. [Epub ahead of print]

הערת פרופ' יודפת

בעיבוד הרטרוספקטיבי הנוכחי נמצא שכל כמה שהפציעה במלחמה היתה חמורה יותר כך גדל הסיכון לסבול מיל"ד, סוכרת, מחלה כלילית ומחלת כליות כרונית.
אחת ההשערות לקשר הנ"ל היא שפציעה מגבירה תהליך דלקתי שמתחיל קסקדה של מצבי חולי כרוניים. השערה אחרת היא שהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ששכיחה לאחר פציעת מלחמה קשורה בסיכון לסבול מהפרעות אלו או בצורה ישירה ע"י תגובה דלקתית או בצורה בלתי ישירה ע"י עלייה במשקל והתמכרות לסמים.

קיימת גם אפשרות שפציעה חמורה יותר גורמת למגבלות תפקודיות עם תוצאות בלתי רצויות. היות המחקר רטרוספקטיבי ותצפיתי לא ניתן כמובן לקבוע סיבתיות אבל אין ספק שהשכיחות של ארבעת המצבים הכרוניים בפצועי מלחמה היא גבוהה יותר מאשר השכיחות באוכלוסייה הכללית.
איני יודע האם נערך מחקר דומה בקרב פצועי צה"ל, האם התוצאות במחקר הנוכחי יהיו דומות גם אצלנו והאם לטיפול התומך מיד לאחר הפציעה ובעיקר לאורך הזמן יש השפעה כל שהיא על שיעור היארעות המחלות הכרוניות בעתיד.