מטרת העיבוד הנוכחי היתה לבדוק האם טיפול בתרופות תיאזידיות קשור בירידה בסיכון לשברים בהשוואה לטיפול בקבוצת טיפול אחרות. הנתונים על אשפוזים בגלל שברים נלקחו מתביעות משירותי הבריאות. כזכור, במחקר ALLHAT טופלו החולים בכלורתאלידון, אמלודיפין וליזינופריל. נתונים העיבוד הנוכחי נאספו בזמן המחקר ובמעקבים שהיו בסה"כ כ – 13 שנים. תוך המחקר היו 338 שברים. חולים שהוקצו אקראית לכלורתאלידון לעומת אמלודיפין או ליסינופריל היו בסיכון נמוך לשברים לאחר עיבודי תיקנון (יחס סיכון מובהק של 0.79). הסיכון היה נמוך באופן מובהק בהשוואה לליזינופריל אבל לא בהשוואה לאמלודיפין. ההיארעות המצטברת של שברים במשך המחקר והתקופה לאחר גמר המחקר היתה נמוכה אבל לא מובהקת במטופלי הכלורתאלידון לעומת מטופלי הליזינופריל או האמלודיפין או לעומת כל אחת מהן בנפרד. בניתוחי רגישות כאשר רק שנה אחת לאחר ההקצאה האקראית נחשבה כבסיס (לאפשר זמן להשפעות התרופות על העצם) נמצאו אותן תוצאות לגבי תוך המחקר עצמו או לגבי זמן המחקר ביחד עם המעקב לאחר גמר המחקר – כלומר, הטיפול בדיורטיקה תיאזידית הוריד את הסיכון לשברים במפרק הירך ובאגן בהשוואה לטיפול בתרופות אחרות ביל"ד.
Puttnam R, Davis BR, Pressel SL; Antihypertensive and Lipid-Lowering Treatment to Prevent Heart Attack Trial (ALLHAT) Collaborative Research Group. Association of 3 different antihypertensive medications with hip and pelvic fracture risk in older adults: Secondary analysis of a randomized clinical trial. JAMA Intern Med. 2017;177:67-76.
הערת פרופ' יודפת
בעיבוד המשני של מחקר ALLHAT (Lipid Lowering Treatment to Prevent Heart Attack Trial) בו נכללו חולים עם יל"ד קל-עד-בינוני ועם גורמי סיכון CV אחרים נמצאה ירידה מובהקת של 21% בסיכון לשבר במפרק הירך או באגן ע"י טיפול תוך זמן המחקר לעומת התרופות האחרות (בעיקר ליזינופריל). חלק מהחולים קיבלו גם חסמי בטא כשלב שני שמגביל במקצת את המסקנות. אמנם הירידה בסיכון לשברים ע"י תיאזידים נחלשה לאחר גמר המחקר ולא כל החולים התמידו באותם התרופות אבל עדיין נשארה מגמה להורדת הסיכון ממצא, שמראה על המשכיות ההשפעה. ממצאים דומים נמצאו גם במחקרים תצפיתיים קודמים אלא שבהם לא ניתן היה לשלול השפעת ערפלנים שונים כמו מחלות CV וגורמי סיכון לנפילות. ממצאי העיבוד הנוכחי אינם מוכיחים ששימוש בתרופות אחרות מלבד התיאזידים מעלים את הסיכון לשברים. נראה שלא היות שבמחקר ALLHAT לא נכללה קבוצת טיפול עם פלצבו. במחקרים אחרים לא מצאו כל השפעה שלילית על העצם בטיפול בתרופות CV. הירידה בסיכון לשברים ע"י תיאזידים נגרמת כנראה ע"י השפעה נוגדת סידן והשפעות מטבוליות אחרות על העצם. מצד שני, תרופות CV קשורות גם בסיכון לנפילות ושברים תוך השבועיים הראשונים של הטיפול בגלל היפוטנסיה, אורתוסטזיס ודופק איטי. קיים גם סיכון לנפילות בגלל היפונתרמיה בשימוש בדיורטיקת הלולאה. ידוע גם שצפיפות מינרלים נמוכה בעצם קשורה בעליית הסיכון ה – CV. יש לשקול הערכה לאוסטיאופורוזיס באנשים קשישים עם מחלה כלילית ואי ספיקת לב.